שו"ת רדב"ז/תקע

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שהוציא שטר על יתומי שמעון ולא יכול לקיימו אבל יש לו עדים שהודה אביהם בחייו שכתבו אם גובה בשטר זה מיתומי שמעון:

תשובה קי"ל כר' יוחנן דאמר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ואי לא מקיים ליה לא גבי ממשעבדי משום דהוי מלוה ע"פ וקיי"ל דמלוה ע"פ אינה גובה מן היתומים אא"כ צוה מחמת מיתה או מת משעתיה או שלא הגיע זמן הפרעון והילכך טענינן להו מאי דהוה מצי אבוהון למטען ואמרינן להו קיימו שטרייכו וחותו לדינא וכי היכי דאי אתי למטרף לקוחות מצי למימר ליה קיים שטרך אע"ג דלוה מודה שכתבו הכי נמי טענינן ליתמי לקיים השטר ואי לא מקיים ליה לא גבי ולא מידי. וא"ת בשלמא מודה בשטר שכתבו איכא למיחש לקינוניא להפסיד לקוחות דמהאי טעמא אית לן למפסק דצריך לקיימו אבל לגבי יתמי וכי אדם עושה קנוניא על בניו. הא לא קשיא דאי הוה מודה בשטר בשעת מיתה הכי נמי אבל כיון דמקמי הכי הודה איכא למימר שמא קנוניא היה עושה עם המלוה כדי לטרוף לקוחות. וא"ת תיקשי לרב אסי דאמר אין צריך לקיימו וגובה מנכסים משועבדים וניחוש לקנוניא. תירץ הרשב"א ז"ל דרב אסי נמי לא אמרה אלא בלקוחות דמשעת הודאה ואילך אבל לקוחות דמקמי הודאה לא טריף להו. ונ"ל דאפי' בהאי פליג ר' יוחנן וקי"ל כוותיה וטעמא דעיניו נתן למכור מנכסיו וקדם והודה לזה ועושה עמו קנוניא לטרוף מה שימכור אחר כך הילכך צריך לקיימו ובנ"ד הדבר ברור שאין גובין מן היתומים עד שיקיים את השטר: