שו"ת רדב"ז/תקסט
שאלת ממני אודיעך דעתי באלמנה שנשבעה שבועת האלמנה ונתחייבה בלשון מעכשיו לתת לבנה כשיכנס לחופה עשרה זהב ואם ח"ו ימות הבן לא תתן ליורשיה כלום שעל מנת כן נתחייבה ונשאת והכניסה הנכסים לבעל ומתה קודם שיכנס הבן לחופה ועתה תובע הבן את בעל אמו שירש נכסיה שיקיים מה שנתנה לו אמו:
תשובה הדבר ברור שאם עדיין לא הגיע הבן לחופה שאין יכול לתבוע ממנו כלום כי היכי דלא מצי למתבע את אמו עד שיבוא לישא אשה כי לצורך נשואין נתנה לו. אבל אם הגיע לחופה יש קצת מקום לשאלה כיון דבשעת חיילות המתנה אין הנותן בעולם או דילמא כיון דכתבה לו מעכשיו זכה הבן במתנה למפרע משעה שהיתה בעולם. וכד מעיינת בה שפיר תשכח דאין על הבעל לשלם כלום דקי"ל בעל לוקח הוי ולא יורש והגע עצמך שמכרה האשה מי יכול להוציא מיד הלקוחות בשטר מתנה זו הכא נמי מיד הבעל אינו יכול להוציא דלוקח הוא. ואין בעל שטר המתנה מוציא מיד הלוקח אם לא שיחד לו קרקע או הדבר שנתן לו שאם חזר ומכרו אינו מכור לפי שמכר דבר שאינו שלו ולפי זה אפי' שהיתה האשה קיימת בשעה שחלה המתנה דהיינו כשהגיע הבן לחופה לא היה יכול להוציא מן הבעל כלום שלא נתנה כתובה ליגבות מחיים וכ"ש שכבר מתה ולא זכתה בנכסים וראיה מהא דאמרינן האומר לאשה נכסי לך ואחריך לפלוני ונשאת האשה אין לפלוני כלום לפי שהבעל לוקח הוי ולא יורש. והוי יודע דאפי' כתב למלוה מטלטלי אגב מקרקעי ומכר המטלטלין אין ב"ח גובה מהם לפי שעשו תקנת השוק דאם לא כן אין אדם יכול למכור מטלטליו שאין לך אדם שאין עליו כתובת אשה וגם הלוקח לא ירצה לקנות לפי שאומר למחר יטרפום ממני. אבל במקרקעי לא טעמא דתקנת השוק הילכך אפי' שהיה במתנה זו שעבוד נכסים אינו גובה מן הלוקח וה"ה שאינו גובה מן הבעל דלוקח הוא. וא"ת הא אמרינן ביש נוחלין האשה שלותה בשטר ואכלה ונשאת מוציאין מן הבעל ובשלמא אם הכניסה לו בקרקעות ניחא אבל אם הכניסה לו מטלטלין אמאי גובין ממנו כיון דבעל לוקח הוא. וכ"ת דהכי נמי דלא איירי התם אלא שהכניסה לו קרקעות אבל מטלטלין אינו חייב לפרוע הא ליתא ודאי מדלא איפליגו התם בין מטלטלי למקרקעי. ותו דילפינן לה התם מפרנסה דאית לה קלא והוי כמלוה בשטר ותנן נשאו גדולות ישאו קטנות ותני ר' חייא נשאו גדולות לבעל ישאו קטנות מבעל ופרישו עלה דוקא לפרנסה מוציאין מבעל אבל למזונות הקטנות אין מוציאין מבעל משום דהוי מלוה על פה דלית לה קלא והיכא שהגדולות הביאו עמהן כל הנכסים לבעליהן ואין הנכסים עכשיו בעין אלא שאכלו אותם דהוה ליה מלוה דאלו כשהן בעין גזילה קיימת היא וכל היכא דאיתא הדרא לדברי הכל ומדפליג בין אם בעין להיכא שאינם בעין משמע דבמטלטלי מיירי. ויש לתרץ דבלוקח דעלמא עשו בו תקנת השוק אבל בעל לא שייך ביה תקנת השוק. הילכך בנ"ד הדבר ברור שאין מוציאין מן הבעל כיון דמתנה היא אבל אם היתה מלוה בשטר מוציאין מן הבעל אע"ג דאין הנכסים בעין. הנל"ד כתבתי: