שו"ת רדב"ז/תקסח
שאלת ממני אודיעך דעתי במי שמת והניח נכסים מועטים ואין בהם כדי כתובת אשתו ובשעת גבייה נתרבו הנכסים [אם] גובה כל כתובתה או מה שהיו שוין הנכסים בשעה שמת:
תשובה תנן בפרק מי שמת האשה שהשביחה בנכסים השביחה לאמצע ואם אמרה מה שהניח לי בעלי הריני עושה ואוכלת השביחה לעצמה ואמרינן עלה בגמרא אשה מאי עיבידתה א"ר ירמיה באשה יורשת כגון ראובן שנשא בת שמעון אחיו ומת שמעון והניח בנות ומת ראובן בלא בנים נמצאת אשת ראובן יורשת בעלה עם אחיותיה בנות שמעון. ופי' רשב"ם ז"ל מאי עיבידתה או תטול כתובתה ותלך לה או תטרח קמי יתמי ותהא ניזונית מן היתומים ומעשה ידיה שלהם ואין לה להשתעבד בממון היתומים ופסק אשה שמת בעלה והניח נכסים מועטים שאין בהם כדי כתובתה אם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי ונתעצלו בית דין או יורשין להשביעה ואפילו השביחה הנכסים סתם תטרוף כתובתה והמותר ליורשים ואעפ"י שלא נשתייר רביע כתובתה ע"כ. הילכך בנ"ד שלא אמרה ראו מה שהניח לי בעלי אם השביחו הנכסים אין לה אלא כפי מה שהיה שם בשעה שמת בעלה ולא מיבעיא היכא דהשביחו הנכסים מחמת עצמו או שהשביחום היתומים אלא אפי' השביחתה היא אינה נוטלת מהשבח דהא כיון שהיא ניזונית מהנכסים מעשה ידיה ליתומים. ואעפ"י שראיתי מי שכתב דאינה גובה כלום שכבר אכלה כדי כתובתה ושבח היתומים אינו משועבד למזונותיה. מסתברא לי שאין הדברים אמורים אלא בזמן שהשביחו היתומים אבל היכא דהשביחה היא הנכסים למה לא תיזון מן השבח ותקח מה שהיה מצוי תחלה והלא לקתה מדת הדין שתהא טורחת להשביח הנכסים ותאכל משלה. והיכא דהשביחו הנכסים מחמת עצמן השביחו לעצמן כדאמרינן בפרק מי שמת הילכך אין לאשה בהן כלום שהרי השבח לא נשתעבד לא לכתובה ולא למזונות האשה:
כללא דמלתא אם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי ונתרשלו ב"ד ולא השביעוה הרי הנכסים כאלו הם שלה וגם מה שהשביחו וגובה מהם כל כתובתה והמותר ליתומים. ואם לא אמרה ראו מה שהניח לי בעלי אם השביחה היא הנכסים נוטלת מהם מה שנשאר מבעלה והשבח ליתומים ואם השביחו הנכסים מעצמן וכ"ש אם השביחום הם מחשבין עמה על מה שאכלה אם הם כדי מה שנשאר מבעלה הולכת לה ואם לא יעלו המזונות כנגד מה שנשאר מבעלה משלימין לה ואם המזונות יותר אינה חייבת לשלם כלום: