שו"ת רדב"ז/תקמז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי במי שקנו מידו על דבר אם נתחייב באותו דבר או לא:

תשובה אי מטא שטרא לידיה לא תיבעי לך דלכ"ע קנה אבל אם עדיין לא הגיע השטר לידו תיבעי לך דהוי פלוגתא דרבוותא כי לדעת ר"ח והריא"ף והרמב"ם ז"ל לא קנה כיון שלא הגיע השטר לידו. ולדעת רבינו יהוסף הלוי והרמב"ן והרשב"א ז"ל קנה אע"ג דלא מטא שטרא לידיה. וכבר ידעת דאית לן למפסק כדברי ר"ח והריא"ף והרמב"ם ז"ל דאע"ג דהנך בתראי טפי מ"מ דברי ר"ח קבלה ואתריה דמר הוא דהיינו הרמב"ם ז"ל ומהאי טעמא אני רגיל לומר דמפקינן מיניה ולא מצי למימר קים ליה כהני רבוותא בתראי דכיון דאתריה דמר הוא הוי כאלו קבלוהו עליהם. וא"ת לפום האי פסקא הא דאמרינן כותבין שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו ואוקימנא בשטרי אקנייתא מה תקנה יעשה דכיון דאידך לא קנה גם הוא יכול לחזור בו. וי"ל שיכול לזכות לו ע"י הסופר וקי"ל זכין לאדם שלא בפניו והוי כאלו מטא שטרא לידיה דמלוה או ליד הקונה ונשתעבד זה וקנה זה אעפ"י שעדיין לא הלוהו כלום או שלא נתן לו דמי המקח. והביא הריא"ף ז"ל ראיה לדין זה בתשובה מדתנן בפרק יש נוחלין נמצאת דייתיקי חגורה לו על ירכו לא עשה ולא כלום ומי לא עסקינן אפילו שכתוב בה קנין. וכן כתבה הרמב"ם ז"ל בפרק ט' מהלכות זכייה ומתנה דאפילו בקנין היא וכן משמע נמי ממה שכתב פי"ח מהלכות גזלה מצא שטר מתנה אם מתנת בריא היא אעפ"י ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה שמא כתב ליתן ולא נתן וכו' ומדלא מפליג בין יש בו קנין לאין בו קנין משמע דבכל גוונא לא יחזור וכיון שלא הגיע השטר לידו לא קנה. וכן משמע בפרק ט' מהלכות זכייה ומתנה שכתב וז"ל וכן מי שכתב ש"ח על עצמו בשם אחר וכו' ונתן השטר ע"י שליש וכו' ומדקאמר שכתב שטר חוב על עצמו משמע דאין אחר עמו הילכך בשטרי אקנייתא איירי דהא דקי"ל דאין כותבין ללוה כשאין מלוה עמו אלא בשטרי אקנייתא ואפילו הכי אם לא פירש לשליש מה יעשה אינה כלום אע"ג דאית בה קנין משמע דאי לא מטא שטרא לידיה לא קנה וכן נראה שהבין הר"ן ז"ל בדברי הרמב"ם ז"ל. ותמהתי על בעל מ"מ שכתב עלה וז"ל ומה שכתב המחבר וקנו מידו כדי ליפות כחו פי' של מקבל הוא כמתנת כל נכסים הא במקצתם לא אלא זכה בהם כיון שיש בה קנין ואע"ג דלא מטא שטרא לידיה. וכן כתב הר"מ ז"ל וז"ל ודייתיקי זה אינה הקנאה מחיים בקנין כדי שנאמר שעבד נפשיה משעת קנין עכ"ל. אלא דבמתנת בריא בקנין לא בעינן מטא שטרא לידיה ע"כ משמע מדבריו שהוא משוה בין דעת הרמב"ם ז"ל לדעת הר"ם ז"ל ודבריו צריכין לי עיון אבל דברי הר"ב ז"ל ברורים דבין במתנה במקצת בין במתנה בכל נכסיו איירי דומיא דאידך בבא דסמכן לה וכן מי שכתב ש"ח על עצמו וכו' ואפילו במתנה במקצת לא קנה כיון דלא מטא שטרא לידיה. ומה שכתב וקנו ממנו כדי ליפות כח אלו שנתן להם כלומ' אעפ"י שגלה בדעתו מתוך לשון המתנה שרוצה ליתן להם מתנה לא קנו כיון דלא מטא שטרא לידיה ואם זכה ביה לאחר בין מן היורשים בין שאינו מן היורשים כל הדברים שבה קיימים פי' שאם זכה במקצת לאחר אף כל השאר קיים שהרי גילה בדעתו שרוצה בה חדא שזכה לאחר. ותו שהרי כתב ליפות כח אלו מקבלי המתנה. והשתא ניחא דלא הוי דינו של הרב ז"ל כהלכתא בלא טעמא וכי מפני שזכה לאחר במקצת אף כל השאר קיים אלא מפני שיפה כחו בשטר. ואיפשר דבעל מ"מ דחק עצמו ופי' כן בדברי הרב ז"ל כדי שלא יחלוק על רבו ן' מיגש אבל מתוך דבריו משמע שהוא חולק ופוסק כדעת ר"ח והריא"ף ז"ל. הילכך לא נתחייב בקנין לחודה עד דמטא שטרא לידיה דאידך או שיזכה לו על ידי אחר דזכין לאדם שלא בפניו. הנל"ד כתבתי: