שו"ת רדב"ז/תקמד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ועל מה ששאלת שטוענת האשה מקבלת המתנה שמנהג המדינה הוא לעשות כל שטרותיהם ע"י סופרים עכו"ם ועדים עכו"ם אם תועיל טענה זו לזכות במתנה. תנן בכמה דוכתי הכל כמנהג המדינה. וגרסינן עלה בירושלמי בפרק הפועלים אמר רבי הושעיא זאת אומרת מנהג מבטל הלכה וכתבוה בעלי ההלכות והוכיח ר"ת ז"ל בריש בתרא ממתניתין דהשותפין דיש מנהגים דאין לסמוך עליהם אפילו היכא דתני כמנהג המדינה וכן בא"י כגון שהוא מנהג קבוע עפ"י חכמי העיר כדאמרי' במסכת סוטה אין הלכה נקבעת אלא עד שיהיה מנהג קבוע וזהו שאמרו מנהג מבטל הלכה פי' מנהג ותיקין אבל מנהג שאין לו ראיה מן התורה אינו אלא כטועה בשיקול הדעת וכמה מנהגים גרועים דלא אזלינן בתרייהו כדפי' ר"ת ז"ל בבתרא עכ"ל. ואע"ג [דאמרינן] בפרק הגוזל בתרא ובלבד שלא ישנו ממנהג החמרים וממנהג הספנים אלמא דאפילו מנהג החמרים הוי מנהג. לא קשיא דמנהג החמרים והספנים לדידהו הוי כמנהג דותיקין לכל בני המדינה. ומפני שכל הראשונים דברו בזה לא אאריך אבל העולה מדבריהם כי המנהג אשר אמרו מבטל הלכה צריך שיהיה ידוע וקבוע ע"פ בקיאין ועוד חדשתי אני בתשובה בראיות צריך שיהיה קבוע על פי רבים הילכך אם תברר האשה בשני עדים כשרים שכל שטרותיהם היו נעשים ע"פ סופר ועדים עכו"ם אף על פי שלא היה בערכאותיהם ובכל התנאים אשר הזכירו רז"ל והובאו שטרות אלו לפני חכמי העיר ועשו על פיהם והוקבע המנהג הרי זה מנהג המבטל ההלכה ואעפ"י שלא בא לפניהם שטר מתנה ממש כזה לית לן בה כי כמו שנהגו בשאר שטרות אף על פי שאין בהם שאר תנאי ערכאותיהם נהגו גם בשטר מתנה. אבל אם העידו שהיו באים לפני חכמים שטרות העולות בערכאותיהם ועשו על פיהם אין זו ראיה שהמנהג הוא לכתוב כל השטרות ע"פ עכו"ם דדילמא מדינא עשו על פיהם ולא משום מנהגא עד שתביא ראיה שבאו לפניהם שטרי מתנות במטלטלין בלא דרך מדרכי הקנין ועשו על פיו וקבעו המנהג לעשות כל שטרותיהם בעדים עכו"ם ובנימוסיהם. ולפי דעתי עדות זו רחוק המציאות ולכן צריך לחקור אחר העדים ולדקדק אחריהם: