שו"ת רדב"ז/תקמג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ולענין אשר שאלת אם האשה זוכה בלשון ירושה היכא דאיכא יורשין אפילו אם היה בשטר כשר. דע כי אפילו לא היה שם יורש כלל לא זכתה האשה בלשון ירושה כיון שאינה ראויה ליורשו אלא אם כן היא קרובתו כפי מה שנראה מלשון הצואה שהיא קרובתו אבל היכא דאיכא יורשים קרובים ממנה אינה ראויה ליורשו ואינו זוכה בלשון ירושה כלל דתנן בפרק יש נוחלין האומר איש פלוני יירשני במקום בת בתי יירשני במקום בן לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה ר' יוחנן בן ברוקא אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין. תניא א"ר ישמעאל לא נחלק אבא וחכמים על אחר במקום בת ובת במקום בן שלא אמר כלום על מה נחלקו על בן בין הבנים ועל בת בין הבנות שאבא אומר יירש וחכמים אומרים לא יירש אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוחנן בן ברוקא וכן אמר רבה הלכה כר' יוחנן בן ברוקא וכן כתבו כל בעלי ההלכות וכל הפוסקים בלי מחלוקת ולא היה דבר זה ראוי לישאל אלא אגב אחריני נקטת לה: