שו"ת רדב"ז/תקמב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ולענין אשר שאלת שכתוב בשטר ההוא אם לא ישוה בדין ירושה ישוה לה בדין מתנה וכל העזבון הוא מטלטלין ואין בו אחד מדרכי הקנין שהמטלטלין נקנין בהן. לא ידעתי מקום לשאלה זו וכי עדיף שטר העולה בערכאותיהם משטר הנעשה בדייני ישראל וכיון שלא קנה לאשה באחד מדרכי הקנין שהמטלטלין נקנין בהם לא קנתה וכן כתב הרמב"ן ז"ל והעתיק דבריו בעל מ"מ והטור ע"ש וכן כתוב בהגהה במרדכי בשם רבינו שמואל בן חפני ז"ל ולא תקשה דינא דמלכותא שאין דינן של מלכים אלא להכשיר שטרותיהן אבל לענין דרכי ההקנאה לא עדיפי משטרות שלנו שאף הם חלוקים בדיניהם. ומה שאמרו דשטרי מתנה עושין בהם היינו בשטר מתנת קרקע שבשעה שהגיע השטר ליד מקבל המתנה זכה בו דקי"ל קרקע נקנית בכסף ובשטר ובחזקה. א"נ כגון שהקנה לו מטלטלי אגב מקרקעי ושטרות ככתיבה ומסירה אבל אם חסר אחד מדרכי הקנין הרי הוא כחרס. ומה שיש להסתפק אם הקנה לו מטלטלין בקנין סודר אם מועיל על ידי עכו"ם ומסתברא לי דאין מועיל דליכא בהא דינא דמלכותא ומשום דלא נפקא מינה לנ"ד דהא לא היה שם קנין אין אני מאריך בו הילכך בנ"ד לא קנתה כלל לפי שהשטרות היו צריכין כתיבה ומסירה והמטלטלין היו צריכין קנין סודר או אגב ולא ידעתי למה הוצרכת לומר שלא היה לו קרקע לא בשעת הצואה ולא בשעת פטירתו דאי משום שלא הקנה מטלטלי אגב מקרקעי אפי' היה לו קרקע לא קנתה כיון שלא היה כתוב בשטר שהקנה לה מטלטלי אגב מקרקעי. ואי משום לאשמעינן דלא היה לו קרקע שתחול עליו המתנה הניחא באותם שהיו בשעת הצואה אבל באותם שהיו בשעת פטירתו אפילו היו לו קרקעות בשעת פטירתו לא קנתה אותם כיון שלא כתב לה דקנאי ודאקנה. והמעות אם היו בידו היה צריך ליתנם לה ואם הם פקדון ביד אחרים היה צריך להודות שהם שלה ולא בלשון מתנה. הילכך כיון שאין שם אחד מדרכי הקנין אין המתנה כלום אפילו יש בו כל תנאי שטר ערכאותיהם וכ"ש לפי מה שכתבת שלפי נימוסי העכו"ם אין המתנה כלום משום דלא זכה לה ע"י אחר [ומה שאינו מועיל בדיניהם איך יועיל בדיננו והלא אפילו מה שמועיל בדיניהם אינו מועיל בדיננו ובחלוקה זו לא ראיתי חולק זולתו העיטור שכתב וז"ל כתב רבינו שמואל בן חפני ז"ל שטר העולה בערכאותיהם שאין צריכין לקנין וחליפין אין אנו עושין דין ואפילו בדיני ישראל וכ"ש עכו"ם ולא ברור לן דהא דינא דמלכותא דינא ע"כ] וכבר כתבנו לעיל תירוץ דבר זה וכן כתבו כל האחרונים נ"נ ע"ש: