שו"ת רדב"ז/תקמא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ולענין אשר שאלת שאם שטר צואה כזה עשוי ע"י סופר עכו"ם ועדים עכו"ם אם הוא כשר או חספא בעלמא. תנן כל השטרות העולות בערכאות של עכו"ם אעפ"י שחתומיהם עכו"ם כשרים חוץ מגטי נשים ושחרורי עבדים ואמרינן עלה בגמרא קא פסיק ותני ל"ש מכר ול"ש מתנה. בשלמא מכר מדיהיב זוזי קמייהו הוא דקני ושטר לראיה בעלמא הוא דאי לאו דיהיב זוזי קמייהו לא הוו מרעי נפשייהו וכתבי ליה שטרא אלא מתנה במאי קני לה בהאי שטרא והאי שטרא חספא בעלמא הוא. אמר שמואל דינא דמלכותא דינא אי בעית אימא תני חוץ מכגיטי נשים ע"כ [ורוב הגאונים ורמב"ם ז"ל פסקו כהאי לישנא בתרא ואין השטרות שלהם כשירים אלא שטרי מכר וכיוצא בהם אבל השטר העומד לקנין כגון שטרא מתנה גיטי נשים ושחרורי עבדים אינם כשרים בערכאותיהם כלל והא דקיי"ל כשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא הנ"מ במה שהוא תועלת למלך בענין המסים והארנוניות ומה שהוא מחוקי המלך אבל בדברים שבין אדם לחבירו אין דינו בהם דין וה"ק ואבע"א לא אמרינן בכי האי דינא דמלכותא דינא ותני חוץ מכגיטי נשים] וכן כתב הטור בשם אביו ז"ל וז"ל אם הנהיג המלך שלא יעשה שום שטר אלא בערכאותיהם אז יהיו כל השטרות הנעשים בערכאותיהם כשרים אפי' שטרי מתנות והודאות אבל כיון דהאידנא ליכא דינא דמלכותא שיהי' כל השטרות נעשות בערכאותיהם הני שטרי מתנות הנעשים בערכאות חספא בעלמא נינהו אפילו נמסרו בפני עידי ישראל הרי לך מבואר לפי שטה זו דהאי שטר צואה חספא בעלמא הוא ואפי' לפי שטת בעל העטור והרמב"ן והרשב"א ז"ל דפסקו כלישנא קמא דאפי' בשטרי מתנה כשרים משום דינא דמלכותא בנ"ד מודו דלית חששא בהאי שטרא חדא מטעמא דכתיבנא לעיל בשם האשרי. ותו דלא נעשה בפני השופטים. וז"ל הטור ולדברי הכל אלו השטרות שכותבין הסופרים אין להם דין ערכאות אף על פי שהם ממונים מפי השופטים וכו' דאפילו נעשה במקום הקבוץ שלהם כיון שאין בו קיום השופט שלהם אינו כלום וכן כתב הרמב"ם ז"ל וכן כתב הרמב"ן ז"ל שכל השטרות הנעשות בנוטרין של מלך כשרים ופי' נוטרין הם סופרי המלך על כל ענייני המלכות וקיום השופט בזה המלכות קאי במקום הנוטרין של מלכות הנוצרים. ותו דבעינן שיעידו ישראל על עידי השטר ועל השופט שאינם ידועים בקבלת שוחד. והכי איתא בהדיא בגמרא רבינא סבר לאכשורי בכינופיא דארמאי אמר ליה רפרם ערכאות תנן. ודוקא ערכאות דלא מקבלי שוחדא וכתב הרמב"ם ז"ל ואם חסרו שטרי העכו"ם אחת מכל אלו הרי הם כחרס ע"כ. הא למדת דאפילו למאן דפסיק כלישנא קמא דדינא דמלכותא דינא ואפילו שטרי מתנה עושים בשטרות שלהם הנ"מ היכא דאיכא הורמנותא דמלכא אבל סופרים דעלמא ועדים דעלמא שאינם ממונים מאת המלך או מאת הששרה אינם כלום. ואעפ"י שבדיניהם קונין בהם אין קונין בדיננו וטעמא דמלתא כיון דלדידן אין קונין בהם אלא משום דינא דמלכותא בעינן שיהיה ממונה מאת המלך. וז"ל הריא"ף ז"ל כל דבר שאין קונין אותו בדיננו וקונין אותו בדיניהם אין אנו מקבלין אותם ולא מגבין בהם ואע"ג דעלו בערכאות שלהם ע"כ. הילכך אם עידי הצואה והסופר אינם ממונים מאת הששרה הדבר ברור דחספא בעלמא הוא ואפילו הם ממונים מאת השררה בעינן עידי ישראל שיעידו שאינם ידועים לקבל שוחד ואפילו שהם ידועים דלא מקבלי שוחדא תליא בפלוגתא וקצת הפוסקים הסכימו והרמב"ם ז"ל מכללם דשטרי מתנות אין עושין על פי ערכאותיהם ואוקומי ממונא בחזקת היורשים במלתא דפלוגתא עדיף טפי שזה ודאי וזה ספק. כ"ש שהוא רחוק מאד בעיני שימצאו בזמן הזה ערכאות שיהיו בהם כל התנאים שהזכירו ז"ל. זהו דעתי אבל ריב"ש ז"ל כתב בתשובה סימן נ"א דאפילו לדעת הרמב"ם ז"ל שטרי צואה כשרים כשטרי מכר וראייתו צל"ע ומיהו גם הוא מודה בנ"ד כיון שאין הסופר ממונה מהמלך ע"ש. ודע שרק עדות ישראל כשירה מן התורה אלא תקנת חכמים היתה בשטרות העולות בערכאותיהם שיהיו כשרים לפי שהעכו"ם מקפידים על עשיית שטרות בערכאותיהם הילכך בטעמא כל דהוא דחינן לה ומוקמינן אדינא דאורייתא וא"כ יש לנו לפסוק כדעת האומרים דשטרי מתנות אין עושין בהם אפילו שהוא ממונה על פי המלך והבו דלא לוסיף על התקנה ואע"ג דקי"ל כשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא הא תריצנא לעיל. ומה שהקשו מדאמרינן בפרק חזקת הבתים אמר רבא הני תלת מילי אשתעי לי עוקבא בר נחמיא דינא דמלכותא דינא אריסא דפרסאי ארבעין שנין כלומר אמר והנהוג שתועיל חזקה לעכו"ם בארבעין שנין והכא ליכא הנאה ותועלת למלך בכך. לא קשיא כלל אפילו אם נודה בפירוש שלהם לפי שכל ענין התלוי בקרקעות נוגע למלך כיון שלוקח מהם מס ולכך הנהיג שיהיה לו חזקה במ' שנין והוא יפרע המס המוטל על הקרקע ופשוט הוא. ואע"ג דתנן במתניתין כל השטרות ומשמע אפילו שטרי מתנות הא תריץ לה תלמודא דשטרי מתנות הוו בכלל החו"ץ פירוש חוץ מגטי נשים והדומה להם שהם עומדים לקנין ולא לראיה ואין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בהם חוץ: