שו"ת רדב"ז/תקלז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי באשה אחת שעשתה שליח לקבל לה קדושין ואין עדים מצויין לקיים את עידי שטר השליחות מאי:

תשובה כבר ידעת דקיום שטרות דרבנן דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד. עוד דע כי הרא"ש ז"ל היה מפקפק לומר כי אפילו שליחות לקבלת קידושין אין צריך עדים. אבל הרמב"ם ורוב מפרשים ז"ל הסכימו דצריך עדים דגמרינן מגירושין. וי"א דאפילו שליח הולכת הקדושין צריך עדים הילכך אם האשה מכחשת שלא עשתה אותו שליח והוא זייף שטר השליחות הדבר ברור שצריך לקיימו ואם לא קיימו אינה מקודשת. ואם שאלנו את פי האשה ואמרה שעשתה אותו שליח לקבל קדושיה מקודשת. ואם השאלה היא אם נסמוך לכתחלה לקדש בשטר שליחות כזה דמי מדמינן לה למוציא שטר חוב על היתומים או על הלקוחות דאנן טענינן להו דילמא מזוייף הוא אין זו שאלה כלל דלא דמו כלל דבשלמא התם נפיק מיניה חורבא לאפוקי ממונא אבל בנ"ד מאי נפקא מינה נקדש אותה ואח"כ נשאל את פיה אם תודה שעשתה אותו שליח הרי היא מקודשת ואם תכחיש ואומרת מזוייף הוא אינה מקודשת כך נראה להלכה אבל למעשה מסתברא שלא יקדש אותה עד שיקיים את שטר השליחות או נשלח לשאול את פיה דחיישינן דילמא תכחיש שלא עשתה אותו שליח והוא לא ימצא עדים לקיימו ותלך ותנשא לאחר ואיכא למיחש דילמא אחר כך ימצא עדים לקיים את שטר השליחות ונמצא מקלקלה למפרע ובניה ממזרים. ומתוך כך אני אומר שאם קדשוה בשטר שליחות כזה והיא מכחשת מבקשים ממנו שיתן לה גט או שיקרע שטר השליחות באופן שלא יוכל לקיימו עוד ואם לא ירצה נותנין לו זמן לקיימו ואם לא ימצא עדים לקיימו בתוך הזמן כופין אותו ולוקחין מידו שטר השליחות וקורעין אותו ותנשא אחר כך:

כללא דמלתא מוטל על ב"ד לעשות שלא יבוא לידי קלקול. והנראה לע"ד כתבתי: