שו"ת רדב"ז/תקלב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שקנה בית משמעון ואחר שנגמר הקנין אמר לו כל זמן שתביא שליש המעות אחזור לך שליש הבית וכן בכל שליש ושליש וקנו מידו ומת שמעון ובניו של שמעון באים לפדות הבית ואין רוצה ראובן להחזיר להם ואמר שא' מן החכמים פסק דאפילו אם היה אביהם חי ולא היה רוצה להחזיר הרשות בידו:

תשובה לא פסק כראוי דקי"ל אין אחר קנין כלום והבנים כרעא דאבוהון הוו. ומשמע לי דלשון רש"י והרא"ש ז"ל הטעוהו דתניא פרק איזהו נשך מכר לו בית מכר לו שדה ואמר לו לכשיהיו לי מעות תחזירם לי אסור לכשיהיו לך מעות אחזירם לך מותר. ואקשינן מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא ומהדרינן אמר רבא סיפא דאמר ליה מדעתיה. ופרש"י ז"ל אם ארצה אחזירם לך ולא שתתבעני בדין הילכך מותר. ומסקינן בגמרא דאפילו לא אמר לו כן בפירוש אלא בסתמא נמי נעשה כמאן דאמר ליה מדעתיה אתמר ופרש"י ז"ל ואע"ג דלא פריש מדעתיה כמאן דפריש דמי ואין עליו לכופו הילכך אי נמי אהדרינהו השתא הוא דהדר זבין להו ע"כ וז"ל הרא"ש ז"ל סיפא דאמר ליה מדעתי התנה עמו להחזירם לו אלא שאמר מדעתי שיש לי עתה אבל אם ישתנה דעתי ולא ארצה להחזירם לך איני מחוייב להחזירם לך ע"כ. הרי לפי שני הפירושים הללו משמע לכאורה שהדבר תלוי בידו אם ירצה להחזיר או לא ירצה. וכד מעיינת בה שפיר תשכח דלא אמרו כן אלא לומר שעל ידי כך מסתלק חשש רבית ובלא קנין אבל היכא דקנו מידו אין אחר קנין כלום וכופין אותו לקיים תנאו וא"ת כיון שהוא גמור וכופין אותו להחזיר א"כ הוי רבית ואסור. הא לא קשיא דכיון שהתנה אחר שנגמר הקנין לגמרי אין זה תנאי במכירה אלא תנאי מבחוץ שרצה להתחייב במה שלא היה חייב דקי"ל דמשתעבד ע"י קנין. וז"ל הרמב"ם ז"ל פי"א מהלכות מכירה מכר לו סתם ואמר לו הלוקח מדעתו כשיהיו לך מעות תביאם לי ואני אחזור לך קרקע זו הרי התנאי קיים והלוקח אוכל פירות ואין בזה אבק רבית שהרי מדעתו חייב עצמו בתנאי זה ע"כ. וכן פיר"ח ז"ל סיפא שמכר לו מכירה גמורה ואח"כ נתערב הלוקח מעצמו והבטיח למוכר ואמר לו לכשיהיו לך מעות אחזירם לך מותר והוא דקנו מיניה דהאי ע"כ. והרשב"א ז"ל העלה בשם הראב"ד ז"ל דאפילו אם התנה בין התחלת המכר לגמר המכר כגון כשנתן מעות במקום שכותבין את השטר והטעם כיון שהמוכר היה מתרצה למכור בלא תנאי וגם כשאמר לו ללוקח לא חזק הדבר לומר שיגמר המכר על פי התנאי הרי זה מותר ע"כ. וליכא למימר דלמוכר רצה לעשות טובה זו ולא לבניו דהגע עצמך שנתחייב בקנין לשמעון במנה ומת שמעון מי לא יגבו יורשיו מנה זה. הילכך הדבר ברור בנ"ד שכמו שהיה שמעון יכול לכוף את ראובן מכח הקנין להחזיר לו הקרקע בניו נמי יכולין לכוף את ראובן מכח הקנין שיחזור להם הקרקע ויקח המעות כפי מה שכתוב בשטר של אביהם. ודברים פשוטים הם כי נתחלף לפוסק הזה תנאי של קנין בתנאי שהוא בלא קנין: