שו"ת רדב"ז/תקיט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי איך אני פוסק בפלוגתא דרבה ורב יוסף בשומר אבידה אי הוי שומר שכר או שומר חנם:

תשובה אתה מכניס ראשי בין הרים גדולים ומתיירא אני שמא יריצו את גולגלתי. אבל דרך כלל אודיעך דאין לנו להניח דברי ה"ג ור"ח והריא"ף והרמב"ם ז"ל דפסקו כרב יוסף משום דבהכי ריהטא סוגיין בכוליה תלמודא משום פרוטה דרב יוסף מפני מה שהכריחו התוספות בפרק אלו מציאות ובמקומות אחרים כי אותם הראיות איכא לדחויינהו והחזקה שבכולם דקי"ל כל היכא דפליגי רבה ורב יוסף הלכתא [כרבה] בר משדה קנין ומחצה. וליכא לתרוצי דבבבא בתרא אמרינן להאי כללא ולא בכוליה תלמודא כיון דאמרי ליה סתמא משמע דבכל דוכתא הוא. אלא עיקר התירוץ דלא אמרינן לההיא כללא אלא היכא דליכא הוכחא דהלכתא כרב יוסף אבל הכא הוכחא מכמה דוכתי דהלכתא כרב יוסף ואע"ג דאיכא לשנויינהו אשינויי דחיקי לא סמכינן. והוי יודע דלא נחלקו רבה ורב יוסף אי מפטר מלתא פרוטה לעני או לא דלכ"ע בשעה שהוא מתעסק באבידה פטור מלמיתב פרוטה לעני דקיימא לן העוסק במצוה פטור מן המצוה וכל זמן שהאבידה בביתו לכ"ע חייב לתת פרוטה לעני דאטו מי שלבש תפילין או ציצית יהיה פטור מכל המצות אלא ודאי לא פליגי אלא דרבה ס"ל דמשום האי פרוטה דלא שכיחא שיבוא העני בשעה שהיא מנערה ויפטר מאותה פרוטה אינו נעשה שומר שכר והרי הוא כדינו שומר חנם ופטור מגניבה ואבידה. ורב יוסף ס"ל דמשום האי פרוטה דמפטר מינה בשעה שהוא מתעסק באבידה נעשה שומר שכר בכל זמן שהוא בביתו. ולפי זה איפשר לומר דמודה רבה שאם נאבדה או נגנבה בשעה שהוא מתעסק בה חייב שהרי באותה שעה פטור היה מלמיתב פרוטה לעני ונמצא שהוא מרויח ובשביל כך נעשה שומר שכר ונמצא שאין מחלוקתם אלא בזמן שהאבידה בבית ואינו מתעסק בה ואפילו בכה"ג אית לן למפסק כרב יוסף דשומר שכר הוא שכל דברי הגאונים ז"ל דברי קבלה הם. והנל"ד כתבתי: