שו"ת רדב"ז/תקז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי במי שמת בי"ט ראשון שיתעסקו בו עממין אם מותר לטהרו על ידי ישראל:

תשובה כתב מהר"ר ישראל אמנם מה שפרשו התוספות מטהרים ע"י עממין מצאנו פה תשובה נכרית דמטהרים ע"י ישראל וכן השיב פה מהר"ר שלום ז"ל ונראה דכן יש לנהוג לטהר ע"ג נסר [שאינו] ראוי לסחיטה דהוי כבוד המת בכה"ג טפי מע"י עממין כדאיתא במרדכי פרק חולין דאפילו ההוצאה למת אין כבודו ע"י עממין וכ"ש אם יטהרוהו עממין ע"כ. ונראה דטעמו ז"ל כיון דגדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה כ"ש שידחה טלטול המת שהוא מדרבנן. אבל סחיטה דאיכא איסור תורה לא התירו. אבל אין הוראה זו נכונה דאין זה כבוד המת שיחללו עליו את יום טוב אפי' בדבר שהוא מדבריהם כיון שסופו להתעסק בו עממים ולא דמי להוצאה קטן למולו ולולב לצאת בו וס"ת לקרות בו דאע"ג דאיכא צורך מצוה אין סופו של אלו להתעסק בהם עממין אבל מת כיון שעתיד להתעסק בו עממין ונטל כבודו אין מתירין דבר כלל וכן דעת הרמב"ם והרמב"ן והר"ן ז"ל. וז"ל מגיד משנה והמחוור כדעת רבינו שבי"ט ראשון אין ישראל מתעסקים בו כלל אפילו לטלטלו אלא מה שמותר בשבת ע"כ וכן דעת רוב הפוסקים אשר אנו נמשכין אחריהם ולישנא דיתעסקו נמי הכי משמע וכבר בא מעשה לפני וצויתי שישראל ישליך המים והעכו"ם ירחץ ובסוף אחר שיסלק עכו"ם ידו ישליך הישראל מים עץ כל גופו ולא יזיז בו אבר כלל והרי זה סוף טהרתו על ידי ישראל ולא חללנו עליו אפילו [מידי דרבנן] ומנהג זה נכון וברור. והנל"ד כתבתי: