שו"ת רדב"ז/תק

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ראובן יש עליו כתובת אשה וב"ח ומכר קרקע שהיה לו לעכו"ם ואותו עכו"ם מכר הקרקע ההוא לשמעון באים אשה וב"ח לטרוף הקרקע משמעון וטוען שמעון אנא מכח העכו"ם קא אתינא ואין לכם כח לדון עם העכו"ם לפי שאין דין טרפה בערכאותיהם וישראל הבא מכח העכו"ם הרי הוא כעכו"ם יורנו רבינו מורה צדק הדין עם מי ושכרו מן השמים:

תשובה הדין עם שמעון משום דמצי למימר להו אי שתקיתו שתקיתו ואי לא מהדרנה שטרא למאריה ולא מציתו לאשתעויי דינא בהדיה והכי איתא בההיא דאבדה לו דרך שדהו. ותו דמה יועיל שנוציא משמעון והרי שמעון חוזר על העכו"ם והעכו"ם חוזר ולוקח הבית ואפוכי מטראתא למה לי הילכך יעמוד שמעון בשלו וליכא למימר בנ"ד עד שיעשו פשרה שהרי העכו"ם לא ירצה לעשות פשרה כיון שהדין עמו ושמעון לא ירצה לעשות פשרה כיון שהעכו"ם מעמיד לו קרקעו ולא דמי למאי דשאילו מקמי מר מתתיה הכתובה במרדכי פרק חזקת הבתים דדילמא לא ירצה העכו"ם להחזיר המקח ולא לבנות לסתום החלונות אבל בנ"ד שהישראל חוזר על העכו"ם ליקח מעותיו הדבר ברור שיחזור העכו"ם ויקח את ביתו אלא אדרבה דמיא להך שאלה אשר הסיכמו עליה כל גדולי צרפת משום דינא דמלכותא וע"ש ואין הדעת סובלת שנכוף אותו בכח אדם שלא יחזור על העכו"ם ויפסיד מעותיו ואפי' לדעת ראבי"ה דלא אמרינן ישראל הבא מכח עכו"ם הרי הוא כעכו"ם אלא היכא דהורע כחו אבל ליפות כחו לא אמרינן הנ"מ היכא דהחזיק העכו"ם שלא כדין אבל בנ"ד שקנה כדין והחזיק בו כדין לא אמרה ראבי"ה וקל להבין: