שו"ת רדב"ז/תצט
שאלת ממני אודיעך דעתי במי שנוטע אילן כייר שאנבר אם נוהג בו ערלה או לא:
תשובה בנדון זה לא נפקא מינה מידי אלא דרוש וקבל שכר דאי בארץ ישראל אין אילן זה גדל שם ולא בשאר ארצות אלא בגבול מצרים וכבר שאלתי ואמרו לי שאינו נותן פרי אלא אחר כמה שנים מיום הנטיעה וכבר ידעת כי שנות הערלה מונין משעת הנטיעה אלא נפקא מינה שאם ימצא שום אילן לרפואה כיוצא בזה ונותן פריו בתוך שלשה שנים אי נוהג בו ערלה. ומסתברא לי שאינו נוהג בו ערלה דכתיב ונטעתם כל עץ מאכל ועץ הנטוע לרפואה אע"פ שהרפואה דרך אכילה לאו עץ מאכל הוא כיון שאין דרך הבריאים לאוכלו וסימן לדבר והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה משמע דתרופה לאו מאכל הוא. תדע דהא לענין יום הכיפורים אם אכל דבר שאין דרך הבריאים לאכול אותו פטור דאין זו דרך אכילה והילכך אם אכל כייר שאנבר ביום הכפורים פטור הכי נמי עץ מאכל כתוב וק"ו הדברים אם הנוטע לסייג ולקורות אעפ"י שיש בהם פירות ראויים לאכילה שאין ערלה נוהג בו. איני רואה שיהיה נוהג בו ערלה כלל וכ"ש בחוצה לארץ שאין ערלה נוהג בה מן התורה אלא מהלכה ומאי הלכה הלכת מדינה דהא ספיקא מותר ולא ספיקא בלבד אלא אפילו ודאי מותר ובלבד שלא יראנו לוקט וכבר הארכתי בכיוצא בזה בתשובה אחרת ומטעם זה נהגו העולם היתר בבידי נגא"ן אעפ"י שהוא אילן והוא ודאי ערלה שאין הפרי יוצא בשנה השלישית ובשנה הרביעית אינו ראוי לאכילה אלא לזריעה וכיון שהלוקח אינו רואה בשעה שלוקטין אותו מותר ואפ"ה אני נזהר ממנו אעפ"י שאיני מורה בהם איסור. הנלד"כ: