שו"ת רדב"ז/תצו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בישראל שיש לו פטר חמור ורוצה ליתנו לכהן אם יצא או דילמא צריך לפדות אותו בשה עכ"פ לפי שראית מי שנסתפק בזה מן הראשונים ז"ל:

תשובה מי שנסתפק בזה לא ראה דברי הרמב"ם ז"ל שכתוב פי"ב מהלכות מתנות כהונה וז"ל לפיכך אם לא פדאו ונתן פטר החמור בעצמו לכהן אסור לכהן להשתמש עד שיפדנו בשה ויקח השה לעצמו או יערפנו ויקבר והכהנים נחשדו על זה לפיכך אסור לישראל ליתן פטר חמור לכהן אלא א"כ פדה אותו בפניו ע"כ. הרי לך בהדיא שאם נתן לכהן הפטר חמור בעצמו יצא ידי נתינה אלא שמוטל על הכהן לפדותו לפי שהוא אסור בהנאה קודם פדייה דאם לא יצא ידי נתינה אמאי מוטל על הכהן לפדותו על הישראל מוטל ויחזור ויקח הפטר חמור ופשוט הוא. אלא דקשיא לי כיון דיצא ידי נתינה הפטר חמור עצמו וקיים המצוה בכך אמאי אפקיה למצוה בלשון פדייה דכתיב ופטר חמור תפדה בשה ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה. ויש לומר דבשאר מתנות כהונה לא שייך פדייה אלא נתינה כגון חלה ותרומה הזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז דכל אלו כתוב בהו נתינה משום דמצותן בהכי אבל פדיון הבן ופטר חמור מצותן נמי בפדייה משום הכי אפקיה רחמנא דמצותן בלשון פדייה לא לשלול הנתינה. ויצא לנו מכאן שאם רצה הישראל לתת את בנו לכהן יצא ידי נתינה אלא משום דלא שייך כלל דאי להשתמש בו כעבד לא איפשר דאין ישראל נמכר לעבד בכה"ג ואי לבן לאו זרעיה הוא וכיון דלא שייך ביה קנין כפטר חמור לא יצא ידי נתינה וצריך פדייה:

ולענין שמנה הרב ז"ל מצות עריפה מצות עשה כבר השיגו הראב"ד ז"ל הרב ז"ל תפס לו פשט הלשון הנאמר בתלמוד שאמרו מצות פדייה קודמת למצות עריפה משמע דמצות עשה היא. ומה שהקשה הראב"ד ז"ל דעבירה היא ומזיק נקרא ומפסיד ממונו של כהן יש לי לתרץ דבמקום דאיכא כהן הכי נמי והיינו דאמרינן מצות פדייה קודמת אבל במקום דליכא כהן ודאי מצות עשה איכא לערוף אותו ואם לא עשה כן בטל מצות עשה. הילכך אפילו היכא דאיכא כהן אע"ג דלאו שפיר עבד דמצות פדייה קודמת מ"מ הרי קיים מצוה עשה דלא מצינו חלוק במצות דבמקום הזה יהיה מצוה ובמקום אחר לא יהיה מצוה והרי דעת הרב ז"ל מיושבת ודוק ותשכח תדע דהא מצות ייבום ומצות חליצה שתי מצות הם ומצות ייבום קודמת אם לא רצה ליבם יחלוץ קיים מצות עשה אע"ג דהפסידה על שאר האחים. הנל"ד כתבתי: