שו"ת רדב"ז/תצג
שאלה ראובן שרוצה לקנות חטה מאוצר המלך ולמוכרה לשמעון בהמתנה ביותר לזמן קצוב אם יש בו חשש רבית או לא:
תשובה לא מיבעיא לדעת הריא"ף והרמב"ם ז"ל דאסרו ולא חלקו בין דבר ששומתו ידועה לדבר שאין שומתו ידועה דפשיטא דאסור אלא אפילו לדעת המקילין דפסקו דבדבר שאין שומתו ידועה מותר מודים בנ"ד דאסור שהרי שומת החטה קצובה מהמלכות והמוכר אותה ביותר מענישים אותו ואין לך דבר ששומתו ידועה יותר מזה ואע"פ ששער החטה עולה ויורד מ"מ הכל במצות המלכות ובשעה שמוכר אותה לשמעון שומתה ידועה הוא ואסור. וראיתי שכתב הרמב"ם ז"ל בתשובה בלשון קדר שהמוכר לחבירו סחורה או איזה דבר לגבות ממנו מעט מעט ולא קבע לו זמן אע"פ שמכר לו ביותר ממה ששוה עתה הרי זה מותר שכן דרך הנושאים והנותנים וכן נהגו וכבר הארכתי בכיוצא בזה בתשובות אחרות והעליתי שכן נהגו העם למכור בהעלאה בדבר שאין שומתו ידועה ואע"ג דאתריה דמר הוא והרמב"ם ז"ל מחמיר מ"מ כדי לתת מחיה לבני בני ברית אנו סומכים על האחרונים ז"ל שהתירו וכן פשט המנהג להיתר והעיקר כיון שאין כאן רבית דאורייתא אלא אבק רבית לא מחמרינן כולי האי. הנל"ד כתבתי: