שו"ת רדב"ז/תצב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלה ראובן ושמעון קא מנצו אהדדי וקלל ראובן את שמעון ואת אביו וחזר שמעון וקלל את ראובן ואת אביו וראובן נדה את שמעון מפני כבוד אביו שהיה חכם ואביו של שמעון לא היה חכם אם חל נדויו או לא:

תשובה לא חל הנדוי ואדרבה היה חייב ראובן לפי שהתחיל בקללה ועבר על לא תקלל חרש ושמעון פטור דקי"ל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור וכ"ש הכא דלא שינה כי כאשר עשה כן יעשה לו ואם מפני שאביו של ראובן היה חכם בשעת הכעס ומפני כבוד אביו גם הוא לא הבחין אם היה חכם או לא וכ"ש שלא היה מכירו שמת מכמה שנים. ואדרבה ראובן גרם לאביו הקללה בהתחילו במריבה הילכך איני רואה שנדוי זה חל כלל ולענין מי שאמר לחבירו אתה מכזב כמו ממזר הדבר ברור דהוי כאלו קרא אותו ממזר ורמז לדבר כמעט כסדום וגו' שמעו דבר ה' קציני סדום וגו':