שו"ת רדב"ז/תצ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת במי שטחן הקמח בערב הפסח ולש המצה ורצו מקצת חכמים לאסור עליו ותמהת מה טעם לזה האיסור:

תשובה ואתה אל תתמה על חפץ החכמים לגדור גדרים כי כן נמצא כתוב בספר שיבולי הלקט וז"ל יש רוצים להוכיח מן הירושלמי שצריך לטחון החטה יום או יומים לפני הלישה ואם טחנו בערב הפסח יהא אסור ללוש מצה בו ביום לפי שהקמח בשעת הטחינה רותח הוא ומחמם המים והעיסה נוחה להחמיץ וקרוב הדבר לבוא לידי איסור ע"כ. אבל דעתי כי אין לחוש לחששא זו כלל כי שמא במקומם היו טוחנים במים שמוליכים את האבן בכח גדול ומתחממת הקמח אבל במקומנו אין טוחנים אלא בבהמות ואני בדקתי כמה פעמים ומשים ידי בנקב שיורד ממנו הקמח ומקבלו ואינו חם אלא כל שהוא ומיד מתבטל אותו חמימות כשיורד לתוך הכלי ואיך יהיה כח באותו חמימות לחמם את המים ואנו רואים בעין שכל השנה כלה לשין במים חמין ולא תתחמץ העיסה עד שיעבור זמן מרובה. ועוד כי בעוד שמרקדין את הקמח מצטנן לגמרי ועוד כי אין לשין אלא שיעור חלה בבת אחת וכבר נצטנן כיון שאין לשין אלא מעט מעט. כללא דמלתא איני רואה טעם חששא זו במקומנו והנסיון יוכיח אבל לא תתמה על האוסרים שהרי יש להם על מה שיסמוכו. הנראה לע"ד כתבתי: