שו"ת רדב"ז/תע
שאלת ממני אודיעך דעתי אם אסור ללות פרוטות בפרוטות כמו שאסור להלוות דינר בדינר:
תשובה איכא פלוגתא בהאי מלתא טובא יש מי שחשש למה ששנה רבי בילדותיה הכסף קונה את הזהב ויש לזה קצת הוכחה בגמרא ולפי שטה זו כספא פירא הוי. ויש לחוש למה ששנה רבי בזקנותיה הזהב קונה את הכסף ולפי זה דהבא פירא הוי ולשתי הנסחאות הנחשת קונה את הכסף משמע דנחשא נמי פירא הוי נמצא לפי דרך זה אסור להלוות שום מטבע במטבע דכולהו פירא הוי למי שחושש לשתי הנוסחאות. אבל הגאונים ורוב הפוסקים ז"ל סמכו על מה ששנה רבי בזקנותיה הזהב קונה את הכסף דהדר ביה רבי משום דכספא חריף טפי ומשום הכי הוי טיבעא אבל דהכא אע"ג דחשיב כיון דלא חריף פירא הוי ונחלקו בפירושא דמתניתין לדעת הגאון רבינו האיי ז"ל דהבא פירא הוי לכל הדברים ואפילו לגבי מטלטלין הילכך לפי שטה זו הדבר ברור דדוקא דינר זהב אסור להלוות בדינר זהב משום דחשבינן ליה פירא לכל הדברים אבל נחשת אע"ג דחשבינן ליה פירא לגבי כספא כיון דהוי טיבעא לגבי שאר דברים לגבי נפשיה נמי טיבעא הוי ומותר להלוות פרוטות בפרוטות דיוקרא וזולא לא תלי בדידהו. אבל יש להריא"ף ולהרמב"ם ורוב הפוסקים ז"ל שטה אחרת דדהבא אע"ג דהוי פירא לגבי כספא לגבי שאר מילי הוי טיבעא הילכך כסף מותר להלוות כסף בכסף דהוי טיבעא לכל הדברים אבל דהבא ונחשא דהוי פירא לגבי כספא אסור להלוות וכן העלה הר"ן ז"ל וז"ל מיהו לענין רבית אסור ללות דינר בדינר אלא א"כ הוא דינר של כסף בדינר של כסף אבל מטבעות אחרות כיון דלגבי כספא פירא הוי אסור משום חומרא דרבית ע"כ. ולפי שטה זו צריך לומר דנחשא לגבי דהבא פירא הוי והכי משמע בירושלמי וכן דעת הרמב"ן ז"ל והרי הדברים ק"ו אם הזהב שהוא טיבעא לגבי נחשת אמרינן אסור ללות דינר בדינר נחשא דהוי פירא לגבי דהבא לא כ"ש שיהיה אסור ללות פרוטות בפרוטות. ואפילו תימא דדהבא ונחשא שוין הם מ"מ שניהם אסורים ללות. אבל ק"ל לפי שטה זו שלא מצינו מי שנזהר שלא להלוות פרוטות ותו כיון דחריפי כדאיתא בגמרא טיבעא הוו ותו לשמעינן רבי יוחנן אסור להלוות מטבע במטבע חוץ ממטבע של כסף ואמאי נקט דינר בדינר דמשמע דינר של זהב דוקא כדאיתא בגמרא אלא הנכון שבפסקים דכל המטבעות מותר חוץ ממטבע של זהב וכן כתב הרא"ש ז"ל ורוב הפוסקים וכן משמע שהיא סברת הריא"ף והרמב"ם ז"ל ולאו משום דס"ל ז"ל דדהבא פירא הוי לכל מילי כדעת הגאון אלא אע"ג דהוי פירא לגבי כספא לגבי שאר מילי הוי טיבעא ואפ"ה כיון דהוי פירא לגבי כספא ולגבי נחשא לגבי נפשיה נמי הוי פירא אבל נחשא אע"ג דלגבי כספא הוי פירא כיון דלגבי דהבא הוי טיבעא לגבי נפשיה נמי הוי טיבעא והירושלמי איפשר לפרושיה בדרך אחרת א"נ פליג אתלמוד דידן. ומסתברא לי דאפילו לדעת הירושלמי כאשר הסכים עליו הרמב"ן ז"ל דנחשא פירא הוי לגבי דהבא לא קשיא כלל האי פסקא דדהבא אית ביה חדא לטיבותא דחשיב וחדא לריעותא דלא הוי חריף ונחשא הוי איפכא דגריע וחריף הילכך גבי מקח וממכר שאתה בא להעריכו בהדי אחר אזלינן בתר חשיבותא ומשום הכי הוי דהבא טיבעא לגבי נחשא. אבל לגבי הלואה שאין אתה מעריכו עם אחר אלא לנפשיה בטל חשיבותא מיניה ולית לן למיזל אלא בתר חריפותא דהבא דלא חריף הוי פירא לגבי נפשיה נחשא דחריף הוי טיבעא לגבי נפשיה דוק ותשכח. וא"ת אי מהאי טעמא אפילו לגבי כספא אית לן למיזל בתר חשיבותא דדהבא כפום סברת ילדותיה דרבי לא לא קשיא כיון דכספא אית בה נמי חשיבות קצת וחריף משום הכי הדר ביה רבי ותני הזהב קונה את הכסף ומהאי טעמא גופיה הוי כספא טיבעא לגבי נחשא דחשיב וחריף טפי. וא"ת על מה סמכו העולם שלווין דינר בדינר ואינם מקפידים כלל. דע כי זה האיסור מדרבנן הוא ולא החמירו בו והתירו ללות אם יש לו דינרין דנעשה כההיא דאמרו הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא המפתח ואפילו אם יש לו דינר א' לווה עליו כמה דינרין והכי אמרינן גבי סאה בסאה. עוד התירו ללות דינר בדינר אם יש במדינה דינרין נמצאים שאם אין לזה יש לזה. עוד התירו ללות דינר בדינר סתם שלא יאמר הלויני דינר בדינר וז"ל ה"ג מאן דאוזפיה לחבריה דינרי ולבתר כן איקור אסור ליה למשקל מיניה דינרי דקי"ל דהבא פירא הוא דה"ל סאה בסאה והנ"מ היכא דלוה לית ליה דינרי אבל אית ליה דינרי יהיב ליה דינרי ושפיר דמי דנעשה כאומר הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא מפתח ואפילו אית ליה חד דינרא יזיף עלה כמה דינרין דאמור רבנן טיפת יין אין לו טיפת שמן אין לו הא יש לו לוה עליה כמה טיפין ולא מיבעיא היכא דאית ליה דינרי יזיף עליה אלא אפי' איתיה במתא דשכיחין דינרי בשוקא יזיף דאי בעי זבין דינרי ופרע ליה ושפיר דמי וכי קאמרינן דלית ליה דינרי או דלא שכיח בשוקא אסור למיזף הנ"מ היכא דיזיף מיניה ופריש ליה אבל אי יזיף מיניה סתם ש"ד דקי"ל לווין סתם ופורעין סתם. כללא דמלתא כיון דקי"ל דדהבא פירא הוא כל דעבדינן בסאה עבדי ביה בדינרא עכ"ל. והנל"ד כתבתי: