שו"ת רדב"ז/תסט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בסופר שכתב גט והשמיט המאות וכתב האלפים והפרטים והבעל הלך לו ואי איפשר לכתוב גט אחר כן גם הסופר אשר צוה הבעל לכותבו הלך לבית עולמו:

תשובה דבר זה נשאל מלפני מהר"ר ישראל אשכנזי ז"ל והאריך בענין הרבה והעלה דגט כזה פסול לגרש בו לכתחלה אבל אם נשאת לא תצא ועיקר טעם האיסור דחיישינן שמא בשנת חמשת אלפים והפרטים נכתב גט זה והאשה לקחתו כדי להתגרש בו וחביריו חלוקים עליו כאשר תראה מתוך ראיותיהם הכתובים בפסקיו וז"ל ואני דעתי כדעת חביריו להקל ולא מיבעיא היכא דעידי הגט קיימין ואומרים אנו חתמנו גט זה או שיש עדים מכירים חתימות העדים או הסופר שהם של הדור הזה דפשיטא דכשר דתליא בטעות הסופר ומגרשים בו לכתחלה כיון שאין הבעל והסופר מצויין אלא אפילו אין הבעל ולא הסופר ולא העדים ולא מי שיכירם והגט יוצא מתחת יד האשה תנשא בו חדא כיון שכתוב בו יום פלוני בכך וכך לחדש פלוני בכך וכך לבריאות העולם קרוב לדעת לפי החשבון למפרע אם שנת חמשת אלפים וי"א היה יום פלוני בכך וכך לחדש בשנה זו שאנו בה שהיא שנת חמשת אלפים ושלש מאות וי"א ואם לא היה ככה הדבר ברור דטעות סופר הוא ומתוכו הוא ניכר וכ"ת דטעמא הוי מפני הרואים שיסברו שנכתב זה ג' מאות שנה דלאו כ"ע ידעי בחושבנא הא ודאי ליתא שכבר נהגו לקרוע הגט מיד אחר הנתינה מהטעמים שכתב הרב הנזכר ומהטעם שכתבתי אני בתשובה וזה כיון שהוא שלם ידעו ודאי שלא נתגרשה בו אשה אחרת ואיפשר כי מפני חששא זו ג"כ נהגו לקרעו מיד אחר הנתינה. ותו דמעולם לא יסברו ככה שהנייר שעברו עליו שלש מאות שנה אפילו את"ל שלא אכלו עש מ"מ משתנה צורתו מצורת הנייר החדש וזה נראה לעין הילכך לא יסברו שנכתב זה שלש מאות שנה. ותו דמה שהנהיג ר"ת ז"ל שלא לכתוב וכל שום וחניכא משום דאיכא למיחש דילמא לית ליה שום וחניכא ויסברו העולם שהוא איש אחר שגירש אנן דנהיגינן לכתוב כל שום וחניכא על פי כל גאוני עולם משמע דלא חיישינן שמא יאמרו ואפילו לדעת ר"ת איכא למימר שיתלו ויסברו שאיש אחר שיש לו שם וחניכא הנמצא בדור הזה הוא אבל בנ"ד למה יתלו בזמן שעבר זה שלש מאות שנה ולא יתלו במה שהוא לפניהם אין זו אלא סברת שוטים לתלות בזמן קדום כזה וא"כ שפיר ניכר מתוכו. והרב הנזכר הפריז על המדה ופסל את הגט אפילו היכא דאיכא עידי מסירה קמן ורצה לדמותה לשינה שמו ושמה דפסול אפילו ע"י עידי מסירה דידעי שזאת האשה נתגרשה מזה האיש וכבוד הרב במקומו מונח לא דמיין כלל דשינה שמו ושמה פסול מן התורה וחספא בעלמא יהיב לה והתורה אמרה וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה. אבל בנ"ד גט כשר הוא מן התורה דרבנן תקנו זמן בגיטין למאי ניחוש שמא יסברו שהגט של איש אחר הרי עידי מסירה יודעים שהוא של זה ואפילו לא ידעי זמן הכתיבה אינהו מפקי לקלא ואמרי פלוני גירש את אשתו והרואה הגט בידה יודע שבעלה גירש אותה והסופר טעה:

כללא דמלתא אע"פ שהרב הנזכר החמיר בזמנו בזמן הזה אין נראה להחמיר כיון דכתבינן וכל שום וחניכא וקרעינן גיטא אחר הנתינה וזה שלם בידה לא יסברו שמאחר הוא ואם הגט יוצא מתחת ידה קרוע ואין שם לא עדים ולא סופר ולא מי שיכיר הכתיבה ולא החתימה ולא עידי מסירה אע"פ שדעתי להקל איני מסכים להתירה אלא בהסכמת ג' תופסי ישיבה אבל אם נשאת לא תצא עיין בתשובת הרא"ש ז"ל כלל מ"ה דמתוך פשט אותה תשובה משמע דגט כזה כשר דתליא בטעות סופר אפילו בדבר שאין רוב יודעים בקביעא דירחא. ואע"ג דמהר"ר ישראל ז"ל דחה ראיה זו אשנויי דחיקי לא סמכינן לעגן את האשה ולא שאני אומר שיש להקל משום עגונא אלא שאין ראוי להחמיר דילמא מפיק מיניה חורבא. הנלע"ד כתבתי: