שו"ת רדב"ז/תסד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שמכר חפץ על ידי סרסור אם יש לו אונאה והודיעו הסרסור שהוא של ראובן מהו כיון שהודיעו שהוא של ראובן וידע שאין בעל הבית מוכר כליו אלא ביוקר מחל האונאה. או דילמא כיון שמכר על ידי סרסור ולא צוה לסרסור שיודיע שהחפץ הוא של בעה"ב רצה שיהיה דינו כשאר התגרים המוכרים שיש להם אונאה:

תשובה מדקא מיבעיא לך אם הודיעו הסרסור שהחפץ של ראובן והוא מכיר שהוא בעה"ב משמע דפשיטא לך שאם לא הודיעו שיש לו אונאה ואין נראה כן מתשובת הרא"ש ז"ל וכתבה הטור סימן רכ"ג בסרסור שהביא חפץ של שמעון לראובן וכו' ולא ידע ראובן שהוא של שמעון וכו' והדין דינא אם שמעון תגר הוא אבל אם הוא בעה"ב אין לו אונאה בכל תשמישיו וכו' הא קמן דסרסור זה לא הודיע לראובן שהוא של שמעון ואח"כ ידע ראובן שהוא של שמעון ואפ"ה כתב שאם שמעון בעל הבית אין לו אונאה. אבל בתוספות שלו כתב הפך וז"ל ויראה לי כיון דטעמא משום דהוי כמפרש צריך שידע הקונה שהמוכר הוא בעה"ב הילכך מחל על אונאתו אבל אם לא הכירו שהוא בעה"ב או שמכר ע"י סרסור יש לו אונאה ע"כ וצ"ל בהך עובדא שהודיע שמעון לראובן שהחפץ הוא נתנו לסרסור למכור והכירו ומשום הכי שייך לחלק אם היה תגר או בעל הבית הילכך אם הודיעו הסרסור שהחפץ של ראובן והרי הוא בעל הבית אין לו עליו אונאה ואם לא הודיעו יש לו אונאה. הנל"ד כתבתי: