שו"ת רדב"ז/תסב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שנדר שלא ישתה יין עד שיחזור לביתו אם יהיה מותר ביין של מצוה כגון קידוש היום וארבע כוסות ופורים והוא אינו רוצה לישאל על נדרו:

תשובה צריך לבדוק אותו אם אמר אע"פ שהייתי זוכר יין של מצוה אפ"ה הייתי נודר הרי זה אסור לשתות יין אפילו של מצוה עד שימצא פתח לנדרו ויתירו לו. ואם אמר אם הייתי זוכר יין של מצוה לא הייתי נודר אפילו אמר אם הייתי זוכר יין של מצוה הייתי אומר של רשות אסור ושל מצוה מותר הרי זה מותר בכל יין דקי"ל כל נדר שהותר מקצתו הותר כלו. ואם אמר אלו הייתי זוכר הייתי אומר כל היין אסור חוץ משל מצוה הרי זה אסור ביין של רשות ומותר בשל מצוה וזה דבר ברור הוא וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ח מהלכות נדרים. ולא סמכתי להתיר מטעם דיין של קידוש היום וד' כוסות מדרבנן הוו וידחה נדרו מפניהם שעשו חזוק לדבריהם יותר משל תורה כאשר כתב הרמב"ם ז"ל פ"ג לפי שהוא מחלוקת פוסקים דלא אתי מצוה דרבנן ודחי עשה ולא תעשה דכל היוצא מפיו יעשה ולא יחל דברו ולכך אין סברא שידחה נדרו מפני מצוה דרבנן ואין להתיר מטעם שנתכוון לדבר מצוה ולפיכך לא אסר עצמו ביין של מצוה דהרי נזיר שנקרא קדוש ונתכוון לשם שמים ואפ"ה אסור ביין של מצוה כיין של רשות הנודר נמי לא שנא. וא"ת א"כ נזיר נמי נבדוק אותו אם יאמר אם הייתי זוכר יין של מצוה הייתי אומר חוץ מיין של מצוה. הא לא קשיא דאין נזירות לחצאין. והנראה לעניות דעתי כתבתי: