שו"ת רדב"ז/תנט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שמסר פקדון לשמעון ונתן לו שכרו לשומרו כדי שיתחייב בגניבה ואבידה ומסר שמעון הפקדון ליהודה לשומרו בחנם ונאבד הפקדון ושמעון יודע שלא פשע יהודה ונאבד הפקדון:

תשובה אם נאבד או נגנב הפקדון מה מועיל ידיעת שמעון הרי אפי' נאבד ביד שמעון חייב לשלם דשומר שכר חייב בגניבה ואבידה ומיהו איכא נפקותא דאם לא היה שמעון בשעת האבידה היה חייב יהודה שבועת השומרין ליפטר משמעון אבל כיון ששמעון יודע הדבר אין יהודה חייב שבועה אלא משלם שמעון הפקדון וזה פשוט הוא. אבל אם נאבד הפקדון באונס כגון שטבעה הספינה וכיוצא בזה שגם שמעון פטור איכא למיבעי אי מצי למימר אין רצוני שיהיה פקדוני ביד אחר כ"ש בנ"ד דגרעיה לשמירתו. אבל הא מלתא הוי פלוגתא דאביי ורבא דאפליגו בטעמיה דרבי יוחנן דאמר שומר שמסר לשומר חייב אביי יהיב טעמא משום דאין רצוני שיהיה פקדוני ביד אחר והוי כעין פשיעה וקי"ל כל שתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב ולא מיבעיא בנ"ד דגרועי גרעי לשמירתו אלא אפילו איפכא דעלויי עלייה לשמירתו חייב אבל רבא יהיב טעמא אחרינא משום דאת מהימנת לי בשבועה היאך לא מהימן לי בשבועה ולפום טעמיה דרבא בנ"ד שהשומר הראשון היה שם ויכול לישבע שלא פשע יהודה ונאנס הפקדון ודאי פטור וקי"ל כרבא דהלכתא כוותיה בר מיע"ל קג"ם ותו דבטעמיה דרבא ניחא מתני' דקתני ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל משלם לשוכר דלטעמיה דאביי דחיק תלמודא לתרוצי בשנתנו לו הבעלים רשות להשאיל ואמרו ליה לדעתיך כלומר אם תרצה להשאילה אין אנו מפקידים כדאיתא בריש המפקיד ולטעמיה דרבא אתי כפשטא וא"ת הא קי"ל כל שתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב הא תריצו לה הנ"מ היכא דאיפשר שהאונס בא מחמת הפשיעה כי ההיא דצריפא דאורבני אבל הכא דודאי לא בא האונס מחמת הפשיעה דאפילו הפקדון ביד שמעון היה בא האונס פטור כיון שנטבעה הספינה או שבאו לסטים וכן פסק הריא"ף והרמב"ם ורוב הפוסקים ז"ל כרבא. הילכך בנ"ד אם נאבד הפקדון השומר חייב ואם נאנס הפקדון אע"ג דגרעיה לשמירה פטור כיון שיכול לישבע מה אירע בפקדון הא הימניה בשבועה ונשבע כשאר שומר שכר ונפטר: