שו"ת רדב"ז/תנז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי ראובן שהוא נשוי שתי נשים ונפלה לו יבמה ורוצה ליבם כדי להקים שם המת על נחלתו שאם תתעבר יבמתו בתוך שנה יגרש אחת מנשותיו הראשונות שאינו יכול על ג' נשים ואם לא תתעבר שיגרש אותה אם יש בזה חשש איסור משום שפוגע באשת אח:

תשובה אין כאן בית מיחוש כלל ומותר דהא קי"ל כמשנה ראשונה שכן חזרו לה בדורות האחרונים דמצות יבום קודם וכן הסכימו כל הגאונים ז"ל אשר אנו רגילין לפסוק כמותם וכן המנהג בארץ הזאת וכבר הארכתי בזה בתשובה לחכמי קנדיא. נמצא לפי משנה ראשונה שיבמתו הותרה לו לגמרי ואפילו יבמה לשם נוי או לשם ממון וגזרת הכתוב הוא יבמה יבא עליה מ"מ והתורה אסרה והתורה התירה וזהו היתר הבא מכלל איסור וסברא נמי איכא יבא הטוב ויבא מ"מ ומעשה דיהודה עם תמר יוכיח שהרי לא נתכוון למצוה כלל ויצאו מלכי בית דוד והמשיח שיגלה במהרה בימינו וכ"ש בנ"ד אשר כוונתו להקים שם אחיו על נחלתו. וא"ת תיפוק לי משום דאסור לעמוד עם אשתו ודעתו לגרשה. הא ל"ק כלל שהרי אין דעתו לגרשה אם תתעבר מכל מקום לא יתנה עמה תנאי מפורש דאם לא יתקיים התנאי נמצאו בעילותיו בעילות זנות למפרע אבל איסור משום אשת אח ליכא דאפילו בא עליה לשם זנות ממש קנאה והרי היא אשתו לכל דבר ופקע מינה איסור אשת אח. והנל"ד כתבתי: