שו"ת רדב"ז/תנו

שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן ושמעון שהיו ערבים קבלנין ליהודה רצה מזה גובה רצה מזה גובה וגבה יהודה כל חובו מראובן ונתן השטר בידו והלך ראובן לתבוע חלק שמעון וטען שמעון כבר פרעתי לך אי חשיבא מלוה על פה ונאמן בשבועה או מלוה בשטר וישבע ראובן וגובה משמעון:

תשובה אם השטר קיים וכתב לו התקבלתי פשיטא דהוי מלוה בשטר דראובן מכח יהודה אתי וכי היכי דיהודה הוה מצי למימר שטרך בידי מאי בעי ה"ה ראובן דמצי למימר שטרך בידי מאי בעי ולא גרע מאיש נכרי שהרשהו המלוה ופשוט הוא וכן כתבו בשם הרשב"א ז"ל שאם כתב לו המלוה התקבלתי ונתן לו זכותו הרי זה עומד במקומו הא לאו הכי אע"פ שהשטר יוצא מתחת ידו אינו גובה בו וכמלוה על פה דמי שהלוה לא נשתעבד בשטר זה לערב אלא למלוה ומ"מ מודה הרב ז"ל שאם כתב בשטר שנשתעבד לכל הבא מכח המלוה הרי הערב בא מכח המלוה ועדיין לא נמחל שעבודו של שטר ודין הערב כדין המלוה וכי היכי דערב חוזר וגובה מן הלוה ולא מצי למימר פרעתי ה"ה הערב עם הערב דחד טעמא נינהו. והיכא דמלוה על פה הוא הדבר ברור דמצי למימר פרעתי לך דלא עדיף מגברא דאתי מחמתיה אבל היכא דעיקר המלוה בשטר והערב מודה שהמלוה היתה בשטר וכשפרע נקרע השטר ואין ביד ראובן שטר לגבות משמעון בהא הדין עם שמעון ונשבע שפרע ונפטר וכן משמע מלשון הרמב"ם ז"ל פ"ט מהלכות מלוה ולוה האומר לחבירו ערבת לי וכו' או שאמר לו כן פרעת ונתתי לך מה שפרעת וכו' בכל אלו הטענות וכיוצא בהם המוציא מחבירו עליו הראיה או ישבע הנתבע שבועת היסת או שבועת התורה אם הודה במקצת כשאר כל טענות ממון ע"כ. ובמאי עסקינן אי במלוה בשטר והשטר ביד הערב לית דין ולית דיין דליתא דגרע מאיש נכרי דעלמא שהרשהו המלוה כיון שהמלוה מודה שפרע לו הערב ונתן בידו את השטר לגבות מן הלוה תו לא מצי למימר פרעתי. ואי במלוה על פה וטען המלוה פרעתי לך פשיטא דמי עדיף מגברא דאתי מחמתיה אלא ודאי בהכי עסקינן שאין השטר ביד הערב אבל מודה הוא שהיה שם שטר אלא שיכול לטעון הלוה כיון שהערב פרע את השטר ונקרע לא נזהרתי לקחת אותו וליכא טעמא דשטרא בידי מאי בעי הילכך נאמן לומר פרעתי ונשבע שבועת הסת ונפטר וה"ה והוא הטעם כשבא לגבות הערב מן הערב אם היא מלוה על פה נשבע שפרע ונפטר ואם היא מלוה בשטר ופרע הערב והשטר בידו אינו נאמן לומר פרעתי ואם היתה מלוה בשטר ונקרע השטר וטען שפרע נשבע ונפטר. והנלד"כ: