שו"ת רדב"ז/תנב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלה על הקונה מקח ונתן טבעת בעירבון וחזר בו אחד מהם אם מקבל עליו מי שפרע:

תשובה לגבי הדין חייב לקבל עליו מי שפרע דאפילו במשכון כתב הריא"ף ז"ל דאין מקבל מי שפרע וכ"ש טבעת דבעינן מעות ודברים אבל דברים ומשכון לא קאי באבל אמרו מי שפרע וכן מפורש בירושלמי דגרסינן התם במסכת שביעית ר' זעירא א"ר אבהו בשם ר' יוחנן הנותן עירבון טבעת לחבירו ורצה לחזור בו חוזר ואינו מקבל עליו מי שפרע ר' זעירא בעי קומי ר' אבהו זהוב א"ל טבעת א"ל מה בין זהוב לטבעת א"ל זהוב עשוי להשתנות טבעת בעינה היא פי' זהוב עשוי להשתנות שדרך הוא ליתן אותו בתורת דמים שהוא משתנה בכך אבל טבעת אין נותנין אותה בתורת דמים אלא בתורת עירבון ובעינה חוזרת לפיכך אינו קונה אפילו למי שפרע. ובתלמודא דידן איכא נמי סייעתא דאמרינן בפרק הזהב ואי אמרת מעות אינם קונות אמאי קאי באבל אמרו אלמא דליכא מי שפרע אלא במידי דמדאורייתא קנה וכיון דטבעת או משכון אינו קונה מן התורה אינו קונה למי שפרע. וא"ת לריש לקיש דאמר משיכה מפורשת מן התורה ומעות אינם קונות מן התורה אמאי קאי באבל אמרו דמתני' היא הא תירץ לה תלמודא דמעות ודברים קאי באבל אמרו אבל מעות לחודייהו ודברים לחודייהו לא קאי באבל מי שפרע. כללא דמלתא דאין במשכון ולא בטבעת קנין אפילו לקבל מי שפרע. והוי יודע שאין הדברים אמורים אלא באתרא דליכא מנהגא דהדרי לדינה דתלמודא אבל יש מנהג במדינה שקונין ע"י נתינת טבעת או נתינת משכון או תקיעת כף או כיוצא בדברים אלו כל שנהגו בני המדינה שזה קונה הרי זה קנין גמור לפי שכבר ידעת שהמנהג עיקר גדול בדיני ממונות ועלה אמרו דמנהג מבטל הלכה. ומ"מ אפילו במקום שאין מנהג ראוי לאדם שיהיה הין שלו צדק ולאו שלו צדק ולא יהיה ממחוסרי אמנה דכתיב שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב וגו'. והנלד"כ: