שו"ת רדב"ז/תנ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשה ראובן החליף עם שמעון סחורה בסחורה כמנהג ומשך שמעון מקצת סחורתו של ראובן ושוב רצה ראובן לחזור בו מהו כיון שמשך מקצת הוי כאלו משך הכל או דילמא לא קנה כלום:

תשובה כלל זה יהיה מסור בידך אם סחורתו של שמעון הוא דבר שאיפשר ליחלק קנה ראובן בסחורתו של שמעון כנגד מה שמשך שמעון מסחורתו ואין אחד מהם יכול לחזור כי ע"י המשיכה נתקיימו החליפין כנגד מה שמשך אבל אם סחורתו של שמעון דבר שאי איפשר ליחלק כגון פרה וחמור או מלבוש וכיוצא בהם כיון שלא קנה את הכל לא קנה גם המקצת וכל אחד מהם יכול לחזור והראיה מהא דתניא הרי שהיה תפוס פרתו ועומד ובא חבירו ואמר לו פרתך כמה לחמור אני צריך יש לי חמור שאני נותן לך פרתך בכמה בכך וכך חמורך בכמה בכך וכך משך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור לא קנה בעל החמור את הפרה ומוקי לה רבא הכא במאי עסקינן דאמר ליה חמור בפרה וטלה ומשך את הפרה ועדיין לא משך את הטלה דלא הוה ליה משיכה מעליא ותידוק מינה טעמא דהוי חמור דאי איפשר לו ליחלק ומשום הכי לא קנה בפרה כלום אבל אם היה דבר שאיפשר ליחלק קנה כנגד מה שמשך כדאמרינן מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן ואמרינן עלה לא שנו אלא שנתן דמי כולן אבל לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו וברור הוא: