שו"ת רדב"ז/תלט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני ראובן מצא בין שטרות אביו כתוב בו איך אני מודה שמהשטר שיש לי על פלוני לא נשאר לי אלא כך וכך אם יכול להשביע את פלוני על טענה זו כגון שאין השטר קיים או דילמא לא:

תשובה לא ביארת מה טוען ראובן אם טוען אמר לי אבא שאתה חייב לו כך וכך שארית השטר תלוי בפלוגתא כי לדעת הראב"ד ז"ל וקצת מפרשים יכול להשביעו ולדעת הרמב"ם ז"ל אין יכול להשביעו בטענה זו. ואם ראובן טוען ברי לי שאתה חייב לאבי כך וכך הדבר ברור שהוא יכול להשביעו לכ"ע. ואם ראובן טוען איני יודע אלא שמצאתי שטר זה שמגלה לי שיש לאבי שטר על פלוני ונשאר כך וכך לא עדיף האי טענה ממי שאומר כך צוה לי אבי שאתה חייב לי מנה דלדעת הרמב"ם ז"ל אין משביעין אותו הילכך אם ראובן טוען ברי לי שאתה חייב לאבי מנה מאיזה טעם שיהיה משביעין אותו ואם לאו מחרימין חרם סתם על מי שחייב לחבירו שיודה לו מתקנת הגאונים:

והוי יודע שאם היה שטר עסקא שהוא שותפות שאביו של ראובן היה משביעו בטענת שמא גם היורש יכול להשביעו על טענת שמא וכתב הרמב"ם ז"ל שכך ראוי להורות אע"פ שאינו יודע אם היה אביו חושדו או לא מ"מ יכול להשביעו. ואני אומר דאפילו החולקים מודים בנ"ד כיון דאיכא האי גילוי שהיה לאביו שטר עסקא עליו יכול להשביעו דאיכא תרתי חדא שאביו היה יכול להשביעו מספק. ותו דאיכא גילוי מלתא כדכתיבנא ואין לפקפק בדבר ואם יטעון פלוני שמעולם לא היה שותפו הרי זה אינו יכול להשביעו שאין השבועה אלא על מי שאם מודה היה חייב ממון אבל זה אפילו שהיה מודה לא היה חייב אלא שבועה ואין שבועה על שבועה אלא מחרימין חרם סתם על מי שלא יודה על האמת. ואם אחר שכפר באו עדים שהיה שותפו הוחזק כפרן לאותה שבועה ומשביעין אותו וכן כתב הרמב"ם ז"ל פרק ט' מהלכות שלוחין ושותפין ואם טען כבר חלקנו השותפות ולא נשאר אצלי כלום אין משביעין אותו אלא מחרימין חרם סתם וכדכתיבנא. הנל"ד כתבתי: