שו"ת רדב"ז/תלו
שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שאמר הריני נזיר שמשון שאעשה השתדלותי לישא אשה ואם לא אשא אשה אהיה נזיר שמשון בעל דלילה וכתוב בשטר כתובת אשתו שלא ישא אחרת עליה ונשבע על זה אם חל זה הנדר או לא דדילמא אסמכתא היא. א"נ משום דהוא נשבע ועומד שלא ישא עליה:
תשובה תנן בנזיר פרק ב"ש היו מהלכין בדרך ואחד בא כנגדן אמר אחד מהם הריני נזיר שזה פלוני ואחד אמר הריני נזיר שאין זה פלוני וכו' ב"ש אומרים כולם נזירים וב"ה אומרים אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו ור' טרפון אומר אין אחד מהם נזיר וכו' טעמייהו דב"ש משום דס"ל דנזירות בטעות הוי נזירות. וטעמייהו דב"ה משום דס"ל נזירות בטעות לא הוי נזירות. ואמרינן עלה בגמרא מי שלא נתקיימו דבריו אמאי הוי נזיר אמר רב יהודה אימא מי שנתקיימו דבריו. הילכך אליבא דב"ה דקי"ל כוותייהו אם נמצא שזה פלוני הראשון נזיר והשני אינו נזיר ואם נמצא שאין זה פלוני השני נזיר והראשון אינו נזיר. וטעמיה דרבי טרפון כדתניא א"ר יהודה משום ר' טרפון אין אחד מהם נזיר לפי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה כלומר כיון דבשעתא דקא נדר לא ידע אי פלוני הוא או לא לא חלה עליה נזירות. הרי לך בהדיא כי לדעת ר' טרפון הוי כעין אסמכתא שהדבר ספק אם יהיה או לא יהיה ומשום הכי לא הוי נזיר עד שיהיה הדבר מבורר בשעת שהנזירות יוצא מפיו. וב"ה פליגי עליה וסברי דאפי' מן הספק כעין אסמכתא חייל הנזירות והלכתא כב"ה ואע"ג דבעלמא קי"ל אסמכתא לא קניא שאני התם שאין אדם מקנה ממונו לחבירו על הספק וסומך על דעתו שיוכל לקיים תנאו אבל בנזירות והקדשות מחית איניש אפי' לספיקא. וז"ל הרמב"ם ז"ל פרק שני מהלכות נזיר שנים שהיו מהלכין בדרך וכו' ואמר זה הריני נזיר אם יהיה ראובן ואמר האחר הריני נזיר אם יהיה שמעון הגיע אליהם והרי הוא ראובן הרי זה נזיר ואם היה שמעון הרי חבירו נזיר כמו שנדרו וכן כל כיוצא בזה וכן פסק בפי' המשניות דלא כר' טרפון. הרי לך בהדיא שאפילו אמר בלשון אם שהוא לשון אסמכתא הוי נזיר. ואע"ג דכתוב בהגהה במרדכי במציעא דמי שנודר כך וכך לצדקה אם יצחק בקוביא ועוברים על נדרם שהם פטורין ומוכח לה מדאמרינן ההיא דר' יהודה היא משום ר' טרפון דאמר אין אחד מהם נזיר ואע"ג דנזירות הוי באמירה ואפ"ה קאמר דאין נזיר משום דהוי אסמכתא דהא מילתיה דר' טרפון איירי בשנים שתלו נדרם באחד אם הוא פלוני הריני נזיר וחבירו אמר אם אינו פלוני הריני נזיר הרי זה נזיר ע"כ. עיקר דינו של בעל ההגהה זו אינו אמת דאסמכתא בהקדש קניא וכן כתב מהר"ם ז"ל. וגם הראיה שהביא היא משובשת דהיכי שבקינן ב"ה ועבדינן כר' טרפון דנהי דסבר הכי ר' טרפון מ"מ כב"ה קי"ל. ותו דע"כ לא פליג ר' טרפון אלא בנזירות משום דלא ניתנה נזירות אלא להפלאה אבל בעלמא מודה ר' טרפון. וגדולה מזו אני אומר דבנ"ד מודה ר' טרפון דבשלמא התם הוי אסמכתא דאין יודע בבירור אם זה פלוני או לא לפיכך אין זו הפלאה אבל הכא שהדבר בידו לישא אשה שפיר מקריא הפלאה ולא הוי כעין אסמכתא ואפי' תימא דר' טרפון חולק אנו אין לנו אלא דברי ב"ה:
ולענין מה שאמרת שהוא נשבע ועומד שלא ישא אשה אחרת עליה כבר ידעת כי הנזירות הוא מכלל הנדרים והנדרים חלים על דבר מצוה כדבר הרשות הילכך חלין נמי על השבועה. ותו שהרי יכול לגרש את אשתו ויהיה פטור משבועתו וישא אשה כדי לקיים נזירותו. ומפני שראובן זה כהן ואם יגרש את אשתו לא יוכל להחזירה אין לו תקנה אלא שתמחול לו אשתו השבועה שהיא כתובה בכתובה שהרי השבועה לדעתה היא ותתן לו רשות לישא אשה וישאנה ונפטר מנדרו ויגרשנה ואם אשתו מפחדת שמא לא יגרשנה לא תתן לו רשות לישא אותה אלא על מנת שיגרשנה אחר כך ונפטר מנדרו שנדר שישא אשה והרי נשאה. והנראה לע"ד כתבתי: