שו"ת רדב"ז/תלב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי על אחד מהפריצים שהיה מלמד את בנו של ראובן לגנוב משל אביו ולהביא אליו וכן עשה שלשה פעמים:

תשובה אם בנו של ראובן הוא גדול אע"פ שהוא בר שליחות כבר ידעת דאין שליח לדבר עבירה לחייב שולחו דדברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין הילכך לענין דינא פטור הוא אלא שיש לב"ד לגדור גדר בדבר ולהענישו כפי צורך השעה ומוציאין מידו כל מה שלקח מבנו ואם נתן לו מעות וראו ב"ד לקונסו להוציא מידו בלא דמים כיון שהרגילו לעבירה הרשות בידם ולא יהא עון זה קל בעיניך שיבוא להרגיל עצמו לגנוב משל אביו וכשלא ימצא למודו ילסטם את הבריות ועל כיוצא בזה היה נהרג בן סורר ומורה על שם העתיד. ואם היה הבן קטן הדבר ברור שאין שליחות לקטן דתנן בפרק הכונס השולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן פטור ואע"ג דקטן לאו בר חיובא הוא לא מחייב שולחו משום דאין שליחות לקטן ובר מן דין איני רואה בנ"ד נפקותא דאי ללקות על לא תגנוב לאו שנתן לתשלומין הוא ואי לשלם כפל לא מגבינן קנסות בבבל ואי לשלם הקרן בלאו הכי חייב לשלם ואי נפקא מינה אם עבר על לאו דלא תגנוב כיון דאנן לא מלקינן ליה בעל העונש יפרע ממנו כפי משפטי הצדק. והיכא דאיכא נפקותא כגון השולח את הבעירה פטור דאין שליחות לקטן. ואפילו בגוונא דאיכא נפקותא כגון צא וקדש לי אשה גרושה והוא כהן הא אמרינן בהך סוגיא דשנים אוחזין דלא משכחת שליח לדבר עבירה דמחייב שולחו אלא חצרו של אדם וכיוצא בו כיון דבעל כרחיה מותיב ביה וכגון שנכנסה בהמת חבירו לחצרו ונעל בפניה לגונבה ואע"ג דרבינא אית ליה התם טעמא אחרינא דהיכא אמרינן אין שליח לדבר עבירה היכא דשליח בר חיובא הוא אבל היכא דלא הוי בר חיובא מחייב שולחו לאו לחייב המשלח את הקטן דהא מתניתין היא וכדכתיבנא אלא לחייב הכהן שאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה. א"נ איש דאמר לאשה אקפי לי קטן דבהכי כיון דשליח לאו בר חיובא מחייב שולחו. ופסקו רבוותא כלישנא דרב חמא דכיון דאמרה קמיה דרבינא ושתיק רבינא משמע דהודה לו הילכך לא משכחת לה שליח לדבר עבירה אלא חצירו של אדם וכדכתיבנא וכן כתב הרמ"ה והר"ן ז"ל. ומ"מ בנ"ד כיון שהיה קטן ראוי להענישו ולקונסו בגופו ובממונו כדי שלא יהא רגיל בכך שזה מביא לידי תקלה גדולה ורעה רבה וראיתי בזמני זה כמה נערים יצאו לתרבות רעה לסבה זו וראוי לעשות גדר בדבר. הנלד"כ: