שו"ת רדב"ז/תכט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שמת והניח בן קטן הצריך לאמו ונשאת אם יכולין קרובי האב לקחת אותו לפי שאומרים שאין רצונם שיהיה הבן על שלחן אחרים:

תשובה איני רואה מקום שאלה בזה דאפילו היה אביו קיים אין יכול לקחת אותו מאצל אמו אפי' שנשאת וכ"ש שאר קרוביו דהא טעמא הוי משום דבצוותא דאימיה ניחא לי' כדאית' בעירובין וכ"ת מפני שנשאת לא מפני שהבעל מתרשל מתקנת ולדה כדכתיב התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה וגו' ואדרבה בהכי עדיף שהרי הבעל ילמדנו תורה ודרך האנשים ונסתלקה מכאן השגתו של הראב"ד ז"ל וראיה לדבר שהרי כתב הרמב"ם ז"ל פכ"א מהלכות אישות ואפילו נשאת האם לאחר בתה אצלה ואביה זן אותה ע"כ. והבן הצריך לאמו הרי הוא כבת וכי היכי דהתם גבי הבת לא שני לן בין נשאת ללא נשאת גבי הבן הצריך לאמו נמי לא שני לן וכ"ש הוא. הילכך אם יש נכסים לאב זנין אותו מנכסי אביו והוא אצל אמו ואם אין נכסים לאב ויש לו קרובים עשירים זנין אותו ואם לאו מפרנסין אותו מן הצדקה והוא אצל אמו. ואם אין צריך לאמו אם ראו בית דין להוציאו מאמו ולהניחו אצל קרובי אביו משום פגם משפחה מניחין אותו אצל מי שאינו ראוי ליורשו משום מעשה שהיה ואין מניחין אותו אצל אשה אע"ג דאינה ראויה ליורשו כדי שלא יהיה רגיל בין הנשים כטעמיה דהראב"ד ז"ל ואעפ"י שהוא ז"ל אמרה בבן הצריך לאמו אנן נקיטינן טעמיה לאותו שאין צריך לאמו ואם אין שם קרובים זכרים שאינם ראויים לירש צוותא דאימיה ניחא ליה אפילו שנשאת והכל תלוי בראות ב"ד שהם אביהם של יתומים וכבר הארכתי בזה בתשובה אחרת. הנל"ד כתבתי: