שו"ת רדב"ז/תכג
שאלת ממני אודיעך דעתי על מה שנהגו הסופרים לכתוב בשיטה אחרונה של גט כדת משה וישראל ולא יותר וצריכין להאריך האותיות כדי לסיים בסוף שטה עד שתשתנה צורות האות ואין התינוק יכול לקרותה:
תשובה נהגו כן על פי הר"ר פרץ ז"ל שכתב וצריך שלא יהא בשיטה אחרונה לא ספר תירוכין ולא גט פיטורין ולא אגרת שיבוקין אלא כדת משה וישראל לבד ויעשה ממנו אותיות ארוכות כדי שלא יסיים באמצע שיטה דאיכא למיחש אם יסיים באמצע שיטה שמא יחתמו העדים מיד בחצי השיטה הנשאר ואין ראוי לעשות כן ע"כ. והביאו הטור סימן קכ"ו והסמ"ג. ובאות שנפסדה צורתה אנו צריכין לתינוק אבל הכא אנו עושין כך אותן לכתחלה ואין בזה הפסד צורת האות. ומ"מ אם לא עשה כן אלא שכתב בשיטה יותר מכדת משה וישראל אין נפסל בכך וכן כתב הרא"ש ז"ל בתשובה והרשב"א ז"ל ומוסכם הוא שאין הגט נפסל בכך ומיהו משמע דמודו כ"ע דהכי עדיף טפי אע"ג דצריך לעשות אותיות ארוכות למלאות השיטה. ומסתברא לי דטעמא הוי כיון שאין למדין משיטה אחרונה ואין כותבין כדת משה וישראל אלא במקום שריר וקים לא איכפת לן אפילו שתשתנה צורת האות קצת. ומיהו ראוי להזהיר את הסופרים שלא יאריכו הדלית והריש לפי שנראות כף הפוכה אבל שאר האותיות כגון התיו וההא כיון שמחבר הרגל שלה בסוף האורך אין צורת האות משתנה וצריך שיעשה ג' אותיות ארוכות למעט דאז אין כל כך גנאי בשנויין ואפילו בס"ת התירו כי האי גוונא. וז"ל הטור לפיכך אם לא נשאר לו אלא פסוק אחד כשמגיע ליריעה אחרונה צריך שיעשה ממנה דף אחד כדי שיסיים בסופו אע"פ שאין בפסוק האחרון תיבות כמנין השיטות שבשאר הדפין יעשה אותיות ארוכות מלמעלה למטה כדי שתחזיק תיבה אחת ד' או ה' שיטות כדי שיסיים בסוף הדף ע"כ. והרי אותיות אלו יותר משונות מנ"ד שהאותיות ארוכות לאורך השיטה ואפ"ה מותר בס"ת אפילו לכתחלה וכ"ש בגט ובשיטה אחרונה וכדכתיבנא: