שו"ת רדב"ז/תי

שאלת ממני אודיעך דעתי באשה שראתה דם מחמת תשמיש וכן פעם שנייה ושלישית אם יש לה תקנה או לא לפי שקשה עליהם להתגרש לפי שיש להם בנים ואוהבים זה את זה:

תשובה איברא דגירושין קשין לאדם שהרי דוד המלך ע"ה התירו לו יחוד פנויה אע"ג שהיה יכול לגרש א' מנשיו ואמרו כל המגרש אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות וכמה דברים אז"ל על הגירושין. ותו שאם יגרש אותה וישא אחרת יהיה דעתו לעולם על אשתו וגם היא תנשא לאחר ולעולם תהיה דעתה על בעלה הראשון וכ"ש אם תתרפא דמהאי טעמא אמרינן שאינו יכול להחזירה כדי שלא יאמר אלו הייתי יודע שתתרפא לא הייתי מגרשה דומיא דמוציא את אשתו משום נדר ומהני טעמי אית לן למיהדר אאנפי דשריותא כדי שתעמוד תחת בעלה. גרסינן בפרק בתרא דנדה הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושנייה ושלישית מכאן ואילך לא תשמש עד שתתגרש ותנשא לאחר נשאת לאחר וראתה דם וכו' עד שתתגרש ותנשא לאחר נשאת לאחר וראתה דם וכו' מכאן ואילך לא תשמש עד שתבדוק עצמה כיצד בודקת וכו' ופרכינן עלה אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן ותבדוק עצמה בביאה שלישית של בעל הראשון אמר ליה לפי שאין כל האצבעות שוות א"ל ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי לפי שאין כל הכחות שוות ע"כ בגמרא. ופשטא משמע דמותרת לראשון ע"י בדיקה מכמה טעמי חדא דק"ו הוא השתא אם אחר שהוחזקה לאצבעות ולכחות אתה סומך על הבדיקה להתירה לג' למה לא נסמוך על הבדיקה להתירה לראשון. וכ"ת משום דכל היכא דאיפשר בתקנתא להנשא לשני ולשלישי לא נתיר אותה ע"י בדיקה הא ליתא דמשמע דתקנתא דרבנן לאו בר סמכא היא אין זה נכון דהא בכל מקום סמכינן אבדיקה דתקון רבנן ותו דסתמא דמלתא יש לפרש הקושיא הראשונה שהקשה התלמוד כמו השניה דפריך ותבדוק בביאה ראשונה של בעל שלישי פי' ולמה נתירנה בלא בדיקה והכי נמי בקושיא ראשונה ותבדוק עצמה בביאה שלישית של בעל ראשון ולמה נתירנה לשמש לשני בלא בדיקה תבדוק עצמה קודם שהרי הוחזקה. ותו דאם היא אסורה לראשון אפילו ע"י בדיקה א"כ לבו של בעל שני ושלישי יהיה נוקפו אלא ודאי גם לראשון תהיה מותרת ע"י בדיקה אם רצתה להכניס עצמה בספק שאם תמצא שהדם מן המקור תהיה אסורה לינשא לעולם. וכתבו התוספות בפרק התינוקת שכן משמע מן התוספתא ומן הירושלמי. וכן כתב ר"ת והרמב"ן והרשב"א והסמ"ג וריצב"א והרא"ש והטור ובעל מ"מ ורבים נמשכו לסברא זו וכן נ"ל שהיא סברת הריא"ף ז"ל שהרי גרסתו כגרסת התוספתא דגריס עד כמה מותרת לינשא עד ג' יותר מכאן לא תנשא וכו' ומדלא מהדר אאיסורא לפרש עד כמה היא אסורה אפילו בבדיקה משמע דבבדיקה שריא אפילו לראשון וכן כתבו התוספות וגם הר"ן ז"ל כתב פירוש של רש"י ז"ל והסכים בפי' האחר ומשמע דגם הריא"ף ז"ל הכי סובר. כללא דמלתא דשיטה זו היא הנכונה ועליה הסכימו רוב המפרשים אלא שיש לרש"י ז"ל שיטה אחרת דלעולם אסורה לבעלה אפי' בדקה עצמה כיון שיש לה תקנה. ע"י בעל שני ושלישי. וכתב בעל מ"מ שזו סברת הרמב"ם ז"ל וכן נראה ממה שכתב ז"ל הלכות נדה פ"ד ראתה דם כך בשלישית הרי זו אסורה לשמש עם בעל זה לעולם וכן כתב בפרק כ"ה מהלכות אישות וז"ל הרי שבדקה עצמה וכו' אירע זה פעם אחר פעם ג' פעמים סמוכות זו לזו הרי זו אסורה לישב עם בעלה ותצא בלא כתובה וכו' וכתב בעל מ"מ ונ"ל בדעת רבינו שהוא סבור שאין לה לעמוד עם בעלה בבדיקה שמא יבא עליה קודם בדיקה דכיון שהוחזקה אסורה היא לו וצריכה להתגרש ואינה יכולה שוב לחזור אצלו כמו שנתבאר בפכ"ה מהלכות אישות אבל ודאי אם בדקה עצמה בין ראשון לשני או בין שני לשלישי ומצאה שהדם מן הצדדין מותרת היא לראשון או לשני ואיפשר שהוא מפרש ותבדוק עצמה בביאה שלישית של בעל ראשון דה"ק היאך מתירין אותה בלא בדיקה לינשא לאחר נצריכנה בדיקה שהרי הוחזקה בג' ביאות ואמר ליה שלא הוחזקה עדיין שאין כל האצבעות שוות ע"כ. הרי אתה רואה שאפילו לדעת הרב ז"ל אם בדקה עצמה בדיעבד ומצאה שהדם מן הצדדין מותרת לעמוד תחת בעלה. ומה שכתב בעל מ"מ שמא יבוא עליה קודם בדיקה ק"ל והלא נדה ודאי לא חששו לה כיון שיש לו פת בסלו והכא נמי כיון שהיא מותרת ע"י בדיקה לא יבא עליה בלא בדיקה. ותו אם איתא דחיישינן להכי אפי' בבעל שלישי נמי ניחוש ותהיה אסורה עליו אלא יגרשנה מיד כדי שלא יבא עליה בלא בדיקה לפיכך קרוב הדבר בעיני שאפילו לדעת הרב מותרת בבדיקה ואפילו לכתחלה. והא דקאמר אסורה לבעלה בלא בדיקה קאמר. וכתבתי זה כדי להסכימו עם דעת רוב הפוסקים. והוי יודע דאפילו לפי מה שכתב בעל מ"מ בסברת הרמב"ם ז"ל אשה זו מותרת לבעלה ע"י בדיקה לכתחלה לפי שאני שאלתי את פי האשה ואמרה לי שכל ימיה היתה משמשת בלא צער וקושי ועתה התשמיש קשה לה ויש לה ממנו צער ורגלים לדבר שמכה יש לה לא שנסמוך על זה להתירו לבוא עליה פעם ד' אלא להתירה לבדוק עצמה אפילו לדעת המחמירים דכיון דאיכא אמתלאה תלינן להתיר ע"י בדיקה ומזה הטעם בעצמו אני אומר דסומכין בנ"ד על הבדיקה אפילו לדעת האומר דהאידנא לא סמכי אבדיקה דנהי דלא סמכינן עלה היכא דליכא רגלים אבל היכא דאיכא רגלים דאיכא מכה סומכין על הבדיקה וכ"ש שכל הפוסקים שאנו רגילין לסמוך עליהם כתבו דסמכינן על הבדיקה. הילכך הנכון למעשה בנ"ד שתפרוש מבעלה ותרפא עצמה ע"י הבקיאות ואחר שיאמרו לה שנתרפאת תבדוק עצמה ואם תמצא שהדם מן המקור אין לה תקנה ואם לא תמצא דם כלל הרי זו מותרת לבעלה ואם תמצא דם מן הצדדין בידוע שיש שם מכה ולא נתרפאת ותחזור לרפאת עצמה קודם שתבעל ואע"פ שמן הדין מותר דסמכינן אבדיקה מ"מ כדי לחוש לדברי המחמירין ותחזור ותבדוק עצמה ואם תחזור ותראה דם מן הצדדין תרפא עצמה פעם ג' ותבדוק עצמה ואם תראה דם מן הצדדין מותרת דכיון שבדקה עצמה ג' פעמים ודאי סמכינן עלה והוחזקה שדם זה מן הצדדין ומכה יש לה ומותרת לבעלה אפילו לדעת האומרים דלא סמכינן אבדיקה בדיקה כזו כ"ע מודו דסמכינן עלה. וז"ל הרשב"א ז"ל ובודאי האמת שאם רצתה להכניס עצמה בספק ולבדוק עצמה בבעל ראשון אם אוהבת אותו וחפצה לעמוד תחתיו ושלא תתגרש ודאי מותרת שאין אחר הבדיקה של חכמים בית מיחוש שנאסור אותה לראשון ונתיר אותה לשלישי שזה שאמרו תתגרש ותנשא לאחר עצה טובה הוא דשפיר הוה לה שתנשא לאחר דשמא לא תראה עם זה לפי שאין כל האצבעות שוות אבל אם אמרה רצוני להכניס עצמי על הספק ודאי הרשות בידה ובודקת ואם נמצא הדם מן הצדדין על המוך יושבת תחתיו של ראשון שודאי לא מן המקור בא אלא מן הצדדין. ומי שסובר להחמיר בבעלים הראשונים אין ממש בדבריו שכך היה אומר ר"ש ז"ל שאם יש לחוש לראשונים כ"ש לאחרון שהוחזקה ולא התירו ספק דבר שזדונו כרת בשביל שתנשא זו וכן הסכים לפרש שמועה זו הרמב"ן ז"ל. ומיהו אם ודאי מצאה טמא בבדיקתה לאחר שהוחזקה לראשון ודאי שוב אינה יכולה לינשא לשום אדם אחר שזה שאמרו כאן אין כל האצבעות שוות לא אמרו אלא כשלא בדקה עדיין דה"ל ספק ספיקא שמא מן הצדדין בא ואת"ל מן המקור בא שמא אין כל האצבעות שוות ושמא אעפ"י שרואה בשעת תשמיש של זה לא תראה בתשמישו של אחר אבל היכא דליכא אלא חדא ספיקא דשמא לא האצבעות שוות והדבר ברור שמן המקור הוא ובודאי בכה"ג אין אומרים לא כל האצבעות שוות. כך מצאתי מפורש בספר התרומה בשם הרב הגדול רבינו יצחק בר' שמואל זצ"ל וסברא נכונה היא ואמרו בספר התרומה אם יש רופא שסבור לרפאותה לעצור הדם מלבוא ע"י תשמיש טוב הדבר לנסות הרפואה לאחר פעם ראשונה ושנייה קודם שהוחזקה אבל אחר שהוחזקה פעם שלישית צ"ע אם תוכל לסמוך על הרפואה אפילו הוא רופא מומחה בדבר זה ולשמש פעם ד' ע"כ. הילכך בנ"ד דאיכא רגלים שהרי משמשת בצער מה שלא היה לה קודם לכן קרוב בעיני שסומכת על רופא מומחה שאמר שנתרפאת ומשמשת פעם ד' ואצ"ל על ידי בדיקה ג"כ. הילכך לצאת מכל ספק תרפא עצמה ויכולה לבדוק עצמה אם רוצה ליכנס בספק ואם אינה רוצה ליכנס בספק זה דעתי נוטה שתסמוך על רופא מומחה ותבעל פעם ד' דקשין גרושין כמיתה. הנל"ד כתבתי: