שו"ת רדב"ז/תטז

שאלת ראובן יש לו אלתזם מאת המלך ומנה את שמעון צירפי לקבל מעות המכס ואת יהודה סופר ולפעמים הסופר גובה מהסוחרים אעפ"י שאין שמעון שם וחוזר ונותן לשמעון וכן המנהג ולפעמים נשאר ביד יהודה קצת מעות גם לפעמים לוקח יהודה משמעון תחת חשבון הפרס שלו ולסוף החשבון נשארו ביד יהודה מעות ואמר לשמעון תכתוב הכל עליך כמנהג שהכל הוא על הצירפי ואחר כך אני אתן לך מה שנשאר עלי אחר שנתנו החשבון לראובן תבע שמעון את יהודה והשיב אתה חייב לאבי נ"ע מעות תגבה אותם ממה שאתה חייב השיב שמעון אפילו שאמת הוא שאני חייב לאביך אין אתה יכול לעכב שהם ממון המלך וישימוני בסוהר ויהודה משיב אני לא עכבתי אלא ממעות הפרס שלך ושמעון משיב שהפרס אינו מספיק להוצאה וראשון ראשון מסתלק עוד יורנו רבינו אם יוכל ראובן לומר לשמעון אני מניתיך לקבל המעות מי נתן לך רשות לתת ליהודה או יוכל שמעון לומר כיון שהסופר על פיו יצאו ועל פיו יבואו והוא לוקח ג"כ מהסוחרים לא אוכל לעכב על ידו כי אני נכנע לו וא"כ מה בידי לעשות ילך ראובן ויציל מיהודה:

תשובה שתי טענות אלו כל אחת תלויה בחבירתה כיצד אם המעות אשר עכב יהודה בידו הם מה שקבל מהסוחרים כיון שכך הוא המנהג שהסופר גובה מכס אע"פ שלא יהי' שם הצירפי הדבר ברור שהולך ראובן בעל המכס ועושה דין עם יהודה ואין מוטל על שמעון הצירפי לפרוע מה שגבה יהודה מן הסוחרים ולא להודיע לבעל המכס יהודה גבה כך וכך כיון שכך הוא המנהג ונמצא כי מה שעכב יהודה לא משל שמעון עכב אלא משל ראובן בעל המכס וילך ויעשה עמו דין. אבל אם המעות שעכב יהודה לקחם מיד שמעון הרי דינו של ראובן אצל שמעון שאומר לו כיון שהגיעו המעות לידך למה נתת ליהודה שלא מדעתי והיה לך להודיעני נמצא לפי זה כי מה שעכב יהודה משל שמעון הצירפי עכב ואם יברר שחייב לאביו כדין עכב ויפרע שמעון לראובן בעל המכס מביתו ואפילו היה המוכס עכו"ם לא ישתנה הדין שלא מפני דוחקו של שמעון יפסיד יהודה תפיסתו והרי הצלתו מוטלת על כל ישראל לא על יהודה לבדו וכ"ש דבנ"ד לא צריכינן להאי טעמא שהדבר ברור שיש בבית שמעון מטלטלין לפרוע י"ג פרחים. ואם הדבר ספק אם לקחם מיד שמעון או מיד הסוחרים או שיש מחלוקת ביניהם בזה על שמעון להביא ראיה שלקחם מיד הסוחרים. הנל"ד כתבתי: