שו"ת רדב"ז/תח

שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שלקח סחורתו של שמעון לפי שהיה ראובן קרוב למלכות והשר צוה שלא יקנה אותה סחורה זולת ראובן ונטה ראובן למות ואמר לאחיו שיעשה פשרה עם שמעון ונכנס לוי ויהודה שהיה שותף עם ראובן באותה סחורה ועשו פשרה עם שמעון בסך ידוע ונפטר ראובן לבית עולמו ובנו נתן לשמעון חלק גדול מהפשרה ותבעו לדין על השאר ואמר אם יביא כתב ידי שותפי אבי שאתן לו אני אתן כי אני חושש שמא יאמרו לי מי נתן לך רשות ליתן והלך שמעון והביא כתב ידם של יהודה וזבולון שהיו שותפי ראובן באותה סחורה איך הם מרוצים באותה פשרה והם מרשים את בנו של ראובן שיתן לשמעון מה שנשאר לו מפשרתו לפי שמעות השותפות הם תחת יד בנו של ראובן ואח"כ למדוהו טענות של שקר ואמר אתן המגיע לחלקם אבל המגיע לחלק אבי לא אתן כי שמא אבי לא רצה בפשרה זו או שמא פרע יורה המורה הדין עם מי:

תשובה יתמי דאכלי דלאו דידהו ליזלו בתר שבקייהו וחייב בנו של ראובן לתת חלק אביו מכמה טעמי חדא כיון שהוא צוה את אחיו שיעשה פשרה עם שמעון אנן סהדי שנתרצה בפשרה דכיון דהולך למות רוצה הוא שילך זכאי ולא חייב: ותו כי כפי הנראה הפשרה היא פחות מהסחורה שלקח משמעון ולמה לא יתרצה. ותו כיון דנתן לו רוב הפשרה רגלים לדבר שנתרצה אביו או הוא בפשרה וטענת שקר למדוהו. ותו כיון דשני שותפין נתרצו בפשרה סתמא דמלתא גם הוא נתרצה שדרך השותפין להתרצות במה שיעשו שותפם כל שכן שהם הרוב. ותו דנהי דלא נתרצה בפשרה כיון שהדבר מפורסם שלקח את סחורתו ביד חזקה ושלא פרע לו כלום שהרי קרוב למיתה צוה שיעשה עמו פשרה ב"ד יורדין לנכסיו וגובין לו דמי סחורתו שהרי הבן חייב לפרוע חובת אביו או גזילת אביו מנכסי אביו ואפילו שיעלה יותר מדמי הפשרה ואפילו קנו מידו של שמעון על הפשרה כיון שהבן הוא אומר שמא לא נתרצה אבי בפשרה נתבטל הקנין וחוזר וגובה כל דמי סחורתו משלם. והנ"מ בחלק ראובן אבל בחלק יהודה וזבולן לא נתבטלה הפשרה כיון שנתרצו בה כיון שהיה שם קנין ואם לא היה שם קנין תליא בפלוגתא אי פשרה צריכה קנין או לא. ותו כיון שהוא מודה שאביו צוה את אחיו שיעשה פשרה עם שמעון הוי שלוחו ולוי ויהודה המפשרים מעידים שהודיעו הפשרה לאחיו של ראובן כיון שעשה אותו שליח שלוחו של אדם כמותו ואע"ג דלא כתב לו שטר שליחות ולא קנו מידו אין בכך כלום דאי משום דמצי למימר לאו שליח דידי את הרי הודה שעשה אותו שליח שצוה אותו שילך לעשות הפשרה. ואי משום דמצי למימר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי הרי לא עוות אלא תקן שהרי פשר בפחות מהסחורה. ואי משום דמצי למימר אבי ביטל את השליח מלתא דלא שכיח הוא כיון שלקח את סחורת שמעון והולך למות ורוצה לצאת ידי שמים ומנה את אחיו שליח ודאי לא ביטלו:

חזרתי על כל צדדי ולא ראיתי טעם לפטור את בנו של ראובן מלפרוע מה שפשרו על אביו. ותו כיון שהודה בבית דין שאם יביא כתב השותפין שהם מרוצים בפשרה זו וירשוני ליתן אני אתן שוב אינו יכול לחזור דכיון שיצא מבית דין אינו חוזר וטוען דשקרא אלפוה ודברים פשוטים הם:

הנראה לע"ד כתבתי: