שו"ת רדב"ז/שצט
שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן ושמעון שקנו סחורה בשותפות והיה חייב שמעון עדיין חלק מדמיה לראובן והסחורה ביד ראובן ושלח לו שמעון מעותיו ואמר לו תן לי סחורתי שאני רוצה למוכרה ולא נתנה לו והוזלה אם חייב ראובן לפרוע הפחת לפי שטוען שהיה אנוס שלא היה יכול לצאת לפתוח החצל מפני חמת המציק שהיה זמן מגפה ב"מ:
תשובה לכאורה היה נראה לומר דפטור ראובן בכל גוונא דגרמא דממילא הוא שהרי לא הזיקו בידים וקי"ל גרמא בנזיקין פטור. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דאיכא גוונא דדמיא לדינא דגרמי וקי"ל כר' מאיר דדאין דינא דגרמי הילכך איברי הזיקיה כגון שהגיע זמן מכירת הסחורה והדבר ידוע שאם לא תמכר באותו זמן תפחת מדמיה בין מצד עצמה בין מצד שירד השער בכה"ג נ"ל שחייב ראובן לשלם כי הא דתניא הכופף קומתו של חבירו בפני הדליקה פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואמרינן עלה בגמרא היכי דמי אי דמטי ליה ברוח מצויה בדיני אדם נמי חיובי מחייב אלא ברוח שאינה מצויה: הא קמן דכיון שהנזק מצוי באותה שעה שנמנע ממנו הסחורה חייב:
וא"ת שאני התם שעשה מעשה בקומתו של חבירו אבל היזיקא דאתי ממילא לעולם אימא לך דלא חייב לא קשיא דתנן מחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור נתייאש ממנה ולא גדרה הרי זה קדש וחייב באחריותו וכתבו הריא"ף ז"ל פרק הגוזל עצים והא הכא דלא עשה מעשה אלא מפני שנתיאש ולא גדרה חייב לשלם מה שהזיק חבירו ולא מיבעיא לדעת הפוסקים דדיינין דינא דגרמי אפילו שלא עשה מעשה בממון חבירו אלא אפילו לדעת האומרים דבעיא מעשה ושאני מחיצת הכרם כיון דע"י יאוש הוא אוסר הזרעים הוי כמו מעשה וכ"ש הכא שמעכב סחורתו של חבירו הוי מעשה. וא"ת שאני התם דמיד יעשה הנזק אלא שאינו ניכר אם הוסיף באחד ומאתים או לא שאם היה ניכר התוספת היה נאסר. י"ל דאפילו לר"י דס"ל הכי הוא בעצמו גמגם בחילוק זה מ"מ בנ"ד נמי אין הסחורה יורדת בבת אחת אלא היום מעט ולמחר מעט וכ"ש שאין לנו לסמוך על חלוקים דקים אלא כפשטה דמתניתין דמחיצת הכרם שנפרצה: הילכך בנ"ד אם ההיזק ברור אע"ג דלא עשה מעשה כמוחל שטרו של חבירו או מחיצת הכרם שנפרצה ונתיאש ולא גרדה חייב. ואי לא ברי הזיקו כגון שאין זמן ידוע למכירת הסחורה אלא שהוזלה ממילא הרי זה פטור: ומה שטען ראובן שהיה אנוס אין טענתו כלום שהרי היה יכול לתת המפתח ביד איש נאמן שיתן לו סחורתו ואין זה אונס:
כללא דמלתא היזק שאינו ניכר היכא דעבד מעשה בידים כגון מטמא טהרותיו של חבירו קנסוהו רבנן לשלם והיכא דלא עבד מעשה בידים כגון גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך: וכל הגורם היזק לממונו של חבירו ועשה מעשה כגון השורף שטרותיו של חבירו או ע"י דבור כגון המוכר שטרו וחזר ומחלו או בשב ואל תעשה כגון שנפרצה מחיצת הכרם ושנתיאש ולא גדרה בכל אלה וכיוצא בהם שהנזק ברור ומצוי חייב לשלם כל מה שהזיק דקי"ל כרבי מאיר דדאין דינא דגרמי וכל גרמא בנזיקין שאין הנזק ברור כ"כ או שהוא ברור ואינו מצוי פטור דהא חיובו משום קנסא ובמלתא דשכיחא וברירא הזיקיה קנסו רבנן והיכא דלא שכיח או דלא ברי הזיקיה לא קנסו רבנן ובנ"ד אם הגיע זמן מכירת הסחורה ואם לא תמכר עתה הדבר ידוע שתרד ותוזל ודאי חייב לשלם שזה דבר מצוי תמיד. ואם יתברר שהיה אנוס פטור שלא קנסו אלא המזיד ואם מת לא קנסו בניו אחריו. הנל"ד כתבתי: