שו"ת רדב"ז/שצה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

שאלת ממני אודיעך דעתי על עני הקונה חלוק והוא שמח בו כשמחת בקציר אם יברך שהחיינו לפי שראית בו סברות על מי יש לסמוך:

תשובה כבר כתבתי על זה כי דעתי הוא שצריך לברך וכן כתב הרא"ש ז"ל פרק הרואה דהכל לפי מה שהוא אדם דיש עני שהוא שמח בחלוק אחד יותר מן העשיר בכלים חשובים ומייתי ראיה ע"ש. ואין לנו להניח דבריו מפני סברת רבינו ישראל ז"ל שכתב בתשובה שאין לברך וסמך על מה שכתב ר"י דאין מברכין על כלים חדשים אלא א"כ חשובים קצת אבל חלוק ואנפליות וכיוצא בהן לא ע"כ. והוא ז"ל סבור דכולל אמרה אפי' העניים ונמצא הרא"ש חולק עליו ואני אומר דלא משויה פלוגתא בינייהו בכדי דלא איירי ר"י ז"ל אלא בעשירים או בבינויים שאין חלוק חשוב אצלם כ"כ ולפיכך אין ראוי שיברך עליו אבל העני שנקרע חלוקו ומצא ידו לקנות אחר חדש ושמח בו כי היא כסותה לבדה למה לא יברך הילכך אפי' ר"י מודה בה. ואי משום דרגילין סתם בני אדם לחדש אותם ולא הוו מזמן לזמן לא ידעתי מהיכן לנו לחלק בין דבר הרגיל להתחדש לדבר שאין רגיל להתחדש דהא בשמחה תליא מלתא כדכתב האשרי וכן אני אומר שאם היה עשיר גדול וקנה כלים חשובים וכאין הם אצלו ואינו שמח בהם כלל שלא יברך ברכה זו דהא כלים דומיא דבית מה בית שהכל שמחים בה שהרי חוזר עליה מעורכי המלחמה אף כלים דבר שהוא שמח בו מברך עליו ואין אני רואה בזה מחלוקת בברכות כדי שנלך בו להקל שלא לברך שלא נתקנה ברכה זו אלא על השמחה. הנל"ד כתבתי: