שו"ת רדב"ז/שצא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני ידיד נפשי על מה שכתבתי בתשובה באחד מהשותפין שמכר חלקו מהסחורה לראובן שיכול שותפו לסלקו וחלקתי בין דבר העומד ליחלק לדבר שאינו עומד ליחלק וק"ל שראית בתשובת מהר"י קולון ז"ל דמצי לסלוקי ולא חלק כלל:

תשובה כן כתב בשורש ב' וז"ל ואם יאמר לזכות מכח שותפות דלכאורה משמע דשותף יכול לסלק הלוקח אפי' במטלטלין כדמשמע מתוך מה שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ב מהלכות שכנים וז"ל אחד מן האחין או מן השותפין שמכר חלקו לאחד מסלקין את הלוקח וכו' ולא עוד אלא המוכר קרקע שלו לאחר ישראל חבירו בצד המצר שלו יכול ליתן הדמים ללוקח ולסלקו עכ"ל. ומדהזכיר קרקע גבי בן המצר ולא הזכיר גבי אחין ושותפין אלא כתב סתם שמכר חלקו לאחר דמשמע אי זה חלק שיהיה בין יהיה קרקע בין יהיה מטלטלין משמע דלגבי שותפין אין לחלק בין קרקע למטלטלין אפ"ה וכו' עכ"ל:

ואנא אמינא כי ניים ושכיב מר אמרה להא שמעתתא דהרב ז"ל יליף לה מהא דגרסינן פרק המקבל אמר רב יהודה האי מאן דאחזיק ביני אחי וביני שותפין חציפא הוי סלוקי לא מסלקינן ליה ורב נחמן אמר סלוקי נמי מסלקינן ליה. ואי משום דינא דבר מצרא לא מסלקינן ליה נהרדעי אמרי אפי' משום דינא דבר מצרא נמי מסלקינן ליה משום שנאמר ועשית הישר והטוב בעיני ה' ע"כ בגמרא. ואיפסיקא הלכתא כנהרדעי. ורש"י ז"ל מפרש לה במחזיק בקרקע לפרוע טיסקא למלך ורבינו מפרש בקונה קרקע מא' מן השותפין או מן האחין ולא איירי במטלטלין כלל חדא דהא האי מאן דאחזיק קאמר וחזקה לא שייכא אלא בקרקעות. ותו דעלה אמרי נהרדעי אפי' משום דינא דבר מצרא מסלקינן ליה כלומר אם לא יהיו אחין ולא שותפין אלא אינש דעלמא מסלק ליה משום דינא דבר מצרא ודינא דבר מצרא לא שייך במטלטלין דאפי' בבתים איכא פלוגתא דרבוותא אי אית בהו דינא דבר מצרא ותו שהרב ז"ל עצמו נתן טעם כדי שלא יכנס זר ביניהם וזה הלשון לא שייך אלא בקרקע ומה שלא כתב אחד מן האחין או מן השותפין שמכר חלקו בקרקע משום דארישא סמיך האחין או השותפין שבאו לחלוק את השדה וכו' ומה שכתב ולא עוד אלא המוכר קרקע שלו וכו' אתא לאשמעינן דכל קרקע במשמע ואפי' בתים הילכך הדבר ברור דלא איירי הרב ז"ל בשותפין במטלטלין. וגם ר"י קולון ז"ל דלכאורה משמע אמר ולדידי אפי' לכאורה לא משמע: ואפי' לפי שטתו ז"ל לא קשיא למה שכתבתי דכיון שהסחורה היא עומדת ליחלק ויש בה דין חלוקה דדילמא איהו לא אמרה אלא בסחורה שאינה עומדת ליחלק אם מכר חבירו חלקו לא מצי לסלוקי אלא א"כ הסחורה ברשותו דמצי למימר זכתה לי רשותי אבל אם היתה הסחורה ברשות שאינה של שניהם וכ"ש אם משך אותה הלוקח לרשותו לא מצי לסלוקי: והוי יודע שאפילו יהיה דעת מהרר"י קולון ז"ל דכל שותף מצי לסלוקי את הלוקח לא צייתינן ליה שהרי ראייתו מלשון הרמב"ם ז"ל אינה ראייה כלל כדכתיבנא. הנל"ד כתבתי: