שו"ת רדב"ז/שפד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

שאלת ממני אודיעך דעתי באשה שנשבעה שלא תלך לבית אביה ואמר לה בעלה דעי שאם תעבורי על השבועה ותלכי לבית אביך הפסדת כתובתיך לפי שעברת על דת. ולא התרה בה בשעה שהלכה והיא טוענת שכחתי מה שאמר לי שאם הייתי יודעת שהפסדתי כתובתי לא הייתי הולכת:

תשובה אע"ג דבכל חייבי מיתות ומלקיות בעינן התראה בשעת מעשה דאי לא מצי למימר אישתלאי הכא לא בעיא התראה בשעת מעשה אלא כיון שהתרה בה בשעת השבועה והודיעה שאם תעבר על השבועה תפסיד כתובתה הפסידה אותה ולא מציא למימר אישתלאי ואפי' בחייבי מיתות ב"ד אשכחנא כה"ג דתנן לגבי בן סורר ומורה מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו חזר וקלקל נידון בכ"ג ואינו נסקל עד שיהיו שם ג' הראשונים שנאמר בנינו זה זהו שלקה בפניכם: ואקשינן ומתרין בפני ג' ג' למה לי בתרי סגיא ואמר אביי ה"ק מתרין בו בפני שנים ומלקין אותו בפני ג'. וכתב עלה רש"י ז"ל מתרין בו לאו משום התראה גמורה כשאר עבירות שאין לוקין עליהם אלא בהתראה דהא התראת עדים בעינן. ועוד זו ספק התראה הוא אם עובר אם לאו שלא מיד בפניהם עובר אלא בסתר ולאחר זמן הוא עושה אלא מוכיחין אותו דבעינן ויסרו אותו שלא ירגיל ואם לא שמע מלקין אותו בב"ד ע"כ. הא קמן דמלקין וסוקלין בהתראה זו אעפ"י שאינה בשעת מעשה הכא נמי לא שנא. ותו דאשה גופה משקין אותה מי המרים ע"י התראה כזו שהרי אומר לה בפני עדים אל תסתרי עם פלוני וזהו קינוי האמור בכל מקום והלכה ונסתרה ואצ"ל לה כן בשעת הסתירה ומשקה אותה שהוא לה מר ממות ומפסדת כתובתה ע"י התראה זו אף התראת עוברת על דת לא שנא. וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל פכ"ד מהל' אישות וז"ל העוברת על דת צריכה התראה ועדים וכו' עברה על דת והתרה בה בלא עדים וחזרה ועברה הוא טוען ואומר אחר התראה עברה והיא אומרת לא עברתי כלל וכו' טעמא דאמרה לא עברתי אבל אם אמרה עברתי הפסידה כתובתה אעפ"י שלא התרה בה בשעה שעברה בפעם השנייה. ותו איכא טעמא אחרינא דנמצא מכשילו בכל פעם ותאמר שכחתי וכיון שהשכחה מצויה הוה לה לאתנוי בשעת השבועה ע"מ שלא אשכח וכיון דלא אתני איהי הפסידה אנפשה:

שוב ראיתי בתשובת רבינו מאיר בר' ברוך ז"ל שכתב כן והרי היא כתובה בכלל תשובות הרשב"א ז"ל סי' תתס"ד ע"ש: והוי יודע שאין הדברים אמורים אלא בשנשבעה מדעתה או השביעה בעלה ונתרצות אבל אם השבועה בעלה שלא מדעתה שלא תלך לבית אביה אין חייבת לקיים שבועתו ואם עברה לא הפסידה כתובתה עיין בתשובת הרשב"א ז"ל סימן תרס"ו. הנלד"כ: