שו"ת רדב"ז/שפא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שיש לו שטר חוב על שמעון ומכרו ליהודה במסירה בלא כתיבה והלך יהודה וגבה משמעון החוב ועתה חוזר בו ראובן לפי שלא היה שם כתיבה ומסירה יורה המורה הדין עם מי:

תשובה אם ידע ראובן שגבה יהודה השטר משמעון ושתק שוב אינו יכול לחזור בו דהויא לה מחילה ואם לא ידע ראובן בשעה שגבה יהודה משמעון החוב חוזר וגובה חובו משמעון ואומר לו למה נתת חובי ליהודה אעפ"י שהיה בידו השטר כיון שלא קנה אותו בכתיבה ומסירה כדין ואין לך פושע גדול מזה. וחוזר שמעון על יהודה ואין יכול להוציא ממנו לפי שכבר זכה ובא לרשותו לא מפקינן מיניה ומפסיד שמעון מאי דביני ביני משום דפשע. והראיה דגרסינן בפרק איזהו נשך אתמר המוכר פירות דקל לחבירו וכו' ומודינא דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה: הא קמן דאפילו שלא היה הקנין קנין דאין אדם מוכר דבר שלא בא לעולם מ"מ כיון שזכה בהם והגיעו לידו לא מפקינן מיניה אף בנ"ד נמי לא שנא: ועיין בפסקי הרא"ש ז"ל ותמצא שהעלה כן בשם ר"ת ז"ל וכתב עלה אבל אם לא ידע המוכר מגביית החוב חוזר וגובה מב"ח משום דאמר ליה לא היה לך לתת חובי עד שהיית יודע שקנה ממני כדין קנין השטרות עכ"ל. ומדכתב חוזר וגובה מב"ח משמע שהלוקח זכה במה שגבה וה"ה אם קנה מטבע בחליפין וזכה בהם לא מפקינן מיניה אע"ג דקי"ל אין מטבע נקנה בחליפין: ואם טען שמעון שטר כתיבה הביא לי ואבד נשבע ונפטר: אבל אם אמר יהודה שטר מכירה היה לי ואבד אין כאן עסק שבועה דכל טענה שאינה מחייבת ממון אין נשבעין עליה דהא אפילו יודה יהודה שלא היה שם שטר מכירה אין מחייבין אותו כלום כיון שכבר זכה וכדכתיבנא. ואי לפטור את שמעון לא מצינו שיועיל שבועתו של יהודה לפטור את שמעון. וגדולה מזו אני אומר שאפילו היה שם עד אחד שמעיד שהיה שם שטר מכירה אין יהודה מצטרף עמו דה"ל נוגע בעדות דלא ניחא ליה דליהוי ליה לשמעון תרעומת עליה. וכן כתב הרמב"ם ז"ל שצריך לדקדק בעדות שלא יהיה לו בו שום תועלת אפילו בדרך רחוקה ונשבע ראובן להכחיש את העד וגובה חובו משמעון: וא"ת כיון שראובן מודה שמכרו לו במסירה מי גרע מכתב ידו שאם שלח ראובן כתב ידו לשמעון שיתן חובו ליהודה ונתנו לו נפטר שמעון: הא לא קשיא דבשלמא התם כבר גלה בדעתו שעשאו שליח לקבל המעות. ומה שכותבין שטר הרשאה אינו אלא כדי שיוכל להוציא ממנו בעל כרחו. אבל בנ"ד לא גלה בדעתו שעשה אותו שליח אלא בקנין הקנה לו והקנין נעשה כתקון חז"ל:

ולענין מה ששאלת ראובן שעשה שליח את שמעון להביא לו מעות מלוי ולא נתן בידו לא שטר שליחות ולא כתב ידו והלך שמעון אצל לוי ואמר ראובן עשה אותי שליח להביא לו מעותיו והאמינו לוי ונתן לו המעות ונאבדו בדרך חייב לוי לפרוע לראובן אע"ג דמודה ראובן שעשאו שליח דמצי למימר כיון שלא נתתי בידו לא שטר ולא כתב ידי הכי קאמינא גברא מהימנא הוא אם תרצה תשלח על ידו דע"כ לא פליגי רבה ורב חסדא אלא בשליח שעשאו בעדים בלא הרשאה אי הוי שליח אי לא דרב חסדא אמר הוי שליח ורבה אמר לא הוי שליח ופסקו הפוסקים שאנחנו רגילים לסמוך עליהם כרב חסדא ורבי יוחנן ורבי אלעזר דסברי הכי: אבל שליח שעשאו בינו לבין עצמו לכ"ע לא הוי שליח: ואי כשהמשלח אומר שלא עשאו שליח צריכא למימר אלא ודאי אפילו כשמודה שעשאו שליח אינו כלום. וא"ת דבהלכות גזילה פ"ז כתב הרמב"ם ז"ל אלא א"כ עשה השליח בעדים ובהלכות שלוחין ושותפין פ"א כתב ראובן שכתב לשמעון ואמר לו מנה שיש לי בידך וכו' משמע דהוי שליח אפי' שלא בעדים הא לא קשיא דהכי שדרו ממתיבתא מכח מנהג התגרים ומנהגא כי האי מנהגא הוא. וא"ת כיון דשליח בעדים הוי שליח היכי פסקינן כשמואל דאמר אין משלחין מעות בדיוקני ואפילו עדים חתימי עלה. הא נמי לא קשיא דלא מסהדי סהדי אלא שזהו דיוקני של פלוני אבל אשליחות גופא לא מסהדי וברור הוא. וא"ת שהרי כתב הטור סימן קכ"א וז"ל או שבא אחד ללוה או לנפקד ואמר פלוני עשאני שליח להביא מעותיו והאמינו ומסר לו הממון והשליח אומר נאנסו או מסרתי ללוה והמלוה אומר לא עשיתיו שליח ולא קבלתים נשבע השליח וכו' משמע שאם הודה המלוה שעשאו שליח נפטר הלוה. לא קשיא דה"ק לא עשיתיו שליח בעדים תדע שהרי כתב בסמוך וישבע המלוה שבועה חמורה שלא קבלם ויגבה חובו: ואם איתא לשבע נמי שלא עשאו שליח. ומיהו אם טען שליח בעדים היה הרי זה נשבע שלא עשאו שליח בעדים תדע דשליח בלא עדים אעפ"י שהודה שעשאו שליח לאו כלום הוא דהא אמר שמואל אין משלחין בדיוקני והתם ודאי מודה שמסר לו הדיוקני להביא לו המעות דהא פירוש דיוקני שני קנים כגון שלוקחים קנה א' וחותכין אותו לשנים ונותן אחד לנפקד ואמר לו מי שיביא לך זה העץ השייך לזה שלח לו המעות שבידך ואע"פ שיש בו פירושים אחרים מ"מ בהא לא פליגי ומיהו יש לדחות דהכא במאי עסקינן בטוען שלא שלחו אלא שנפל ממנו הדיוקני וזה מצאו:

הנל"ד כתבתי: