שו"ת רדב"ז/שעט
שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שיש לו חוב על שמעון בשטר בערכאותיהם ולוי ערב קבלן וראובן תובע את לוי מכח הערבות ולוי טוען כבר פרעך שמעון ומה שאומר שלא פרעך קנוניא אתם עושים על נכסי יורה המורה הדין עם מי:
תשובה אם השטר יש בו נאמנות אפילו שבועה אינו חייב אבל אם אין בו נאמנות כסתם שטרות העולים בערכאותיהם צריך לראות אם טוען לוי שמא פרעך שמעון הדבר ברור דאין נשבעין על טענת שמא ואם טען אני יודע בודאי שפרעך שמעון נשבע ראובן שלא נפרע משטר זה וגובה מלוי הערב ואע"ג דאין נשבעין על טענת שמא מ"מ יכול להחרים חרם סתם על כל מי שלוקח ממון חבירו שלא כדין וחרם זה מתקנת הגאונים הוא וחוזר לוי הערב ותובע משמעון מה שפרע עליו. והוי יודע שהערבות בערכאותיהם לא יחול אלא בשעת מתן מעות שהרי אין להם קנין ואינם חשובים ב"ד לענין שאם אמר להם הניחוהו ואני ערב לכם הואיל ואין לו הנאה במה שהאמינוהו אם כן במה נשתעבד ואעפ"י שבדיניהם בדבור בעלמא משתעבד מ"מ הבו דלא לוסיף עלה שהרי לא הכשירו שטרות העולים בערכאותיהם אלא א"כ כתוב בהם בפנינו מנה ודכותה הערבות לא יחול אלא א"כ מנה בפני הערב דהיינו מתן מעות. זהו דין תורה אבל כבר נהגו לגבות בכל שטר העולה בערכאותיהם אעפ"י שאין בו התנאים שהזכירו רז"ל משום דידם תקיפה על עצמם ואומרים כיון שהודה שיצא ערב למה לא יתחייב אלא שאתם מפקירים הממון מדעתכם ואין זה כתוב בתורה ותו דדינא דמלכותא דינא. הנלד"כ: