שו"ת רדב"ז/שעד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני ידיד נפשי אודיעך דעתי בראובן שנשא אשה ונשבע שלא ישא עליה אשה אחרת כמנהג ופעם נתקוטט עמה וגירשה ומיד החזירה ועתה רוצה לקחת אשה על אשתו ואומר שנתבטלו כל תנאי כתובה והיא אומרת שעל תנאי כתובתה הראשונה החזירה ואם היו אומרים לה שנתבטלו תנאי כתובתה לא היתה חוזרת אליו:

תשובה האי מלתא הוי פלוגתא בתלמודא דבני מערבא איכא מ"ד בין לכתובה בין לכל תנאי כתובה החזירה ואיכא מ"ד לכתובה החזירה לתנאי כתובה לא החזירה. וכתב הרשב"א ז"ל דהוי פלוגתא דרב יהודה ורב הונא ואיתותב רב יהודה דאמר לתנאי כתובה החזירה הילכך קי"ל כרב הונא דאמר דלכתובה החזירה אבל לא לתנאי כתובה וכן פסק הוא ז"ל בהדיא וכן כתב הטור סימן קי"ד והכי משמע דהוי מסקנא דתלמודא דבני מערבא דגרסינן התם עלה דמתניתא הפקחים היו כותבין ע"מ שאני זן את בתך חמש שנים כל זמן שאת עמי ותני עלה ובלבד מן הנשואין הראשונים ואתיא כי הא דא"ר חנינא המשיא את בתו בבית זכה בבית ובלבד מן הנשואין הראשונים ע"כ. וכי היכי דהך דר' חנינא הלכתא היא הך נמי הלכתא דדוקא מן הנשואין הראשונים אבל גרשה והחזירה אין לה תנאי כתובה אלא דאכתי איכא למידק דבשלמא לזון את בת אשתו אינו תלוי במנהג וכיון שגרשה והחזירה נתבטל התנאי אבל שלא ישא אשה אחרת עליה הוי מנהג המדינה והנושא אשה סתם על דעת מנהג המדינה הוא נושא וכ"ש בנ"ד שכבר קבל עליו התנאי זה בנשואין הראשונים. וי"ל שאם היה זה מנהג קבוע במדינה ודאי שכך הוא דעל תנאי ראשון שהוא מנהג המדינה החזירה אבל איני רואה שיהיה זה מנהג המדינה דפוק חזי כמה בני אדם נושאין שתי נשים תדע שכך הוא שהרי הוצרכו לכתוב תנאי זה בכתובות בפירוש וכמה איכא שאינם רוצים לקבל תנאי זה ובשלמא במקום שנתפשטה תקנת רבינו גרשון מאור הגולה ניחא אבל במקומותינו לא נתפשטה כלל הילכך מאן דמתני בהדיא מועיל תנאו ומאן דלא מתני נשאר כדינו דמותר לישא שתי נשים וזה כיון שגירשה והחזירה לכתובה החזירה ולא לתנאיה וכבר הארכתי בתשובה אחרת בכיוצא בזה. הנלד"כ: