שו"ת רדב"ז/שעב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלה אשה שהשאילה טבעת לחבירתה להתקשט בה והלכה והשאילה אותה לראובן וקדש בה את האשה ולא הודיעה שהיא שאולה ונשא אותה ונודע אח"כ שהטבעת היא שאולה:

תשובה צריך לקדש אותה פעם אחרת כי הקדושין הראשונים לא היו קדושין כלל לא מיבעיא למאן דמדמה לה למתנה ע"מ להחזיר ולא החזיר דפשיטא דלא הויא מקודשת אלא אפילו לדעת האומרים המקדש בדבר שאול מקודשת משום דסתם שאלה ל' יום מודה הוא בנ"ד מכמה טעמי חדא שהאשה הראשונה שהשאילה לחבירתה לא השאילה אלא להתקשט בבית החופה ולהחזירה לה מיד. ותו דלא נתנה לה רשות להשאילה לאחרים ואין השואל רשאי להשאיל והוי כמקדש בגזל. ותו דלא אמר לאשה בשעה שקדשה שהטבעת היא שאולה. וז"ל הרא"ש ז"ל אם השאילו החפץ ולא ידע המשאיל שרוצה לקדש בו את האשה אינה מקודשת אלא א"כ השאילו לזמן ידוע ונתן לו רשות להשאילו לאחר וכשקדש בו את האשה הודיעה שהוא שאול עד זמן פלוני ושמין אם יש בהנאת אותו קישוט שוה פרוטה מקודשת אע"פ שאין החפץ שלו ואם לאו אינה מקודשת: אבל אם המשאיל יודע ששאל החפץ לקדש האשה מקודשת בכל ענין דכיון דהשאילה לו אדעתא לקדש את האשה אנן סהדי שגמר בלבו ליתנו לו באותו ענין שיועילו הקדושין שתהא האשה מקודשת בו ואם לא יועיל בלשון שאלה שיהיה בלשון מתנה ע"מ להחזיר ותהא מקודשת ותקנהו מן האשה ויחזירנו או יחזיר דמיו ע"כ. ובכה"ג אפי' שלא הודיע לאשה שהוא שאול הוי מקודשת דאין כאן קדושי טעות שאם אינה רוצה למוכרו הרשות בידה ויחזיר הבעל דמים לשואל הילכך מאי איכפת לה לדעת אם היא שאולה או לא ודברים פשוטים הם:

ולענין אם צריך לברך ז' ברכות נ"ל דאין צריך דאין כאן כלה בלא ברכה כיון שכבר ברכו לה ז' ברכות ואע"פ שנמצאו הקדושין למפרע שאינם קדושין מ"מ כבר נכנסה לחופה והברכות חלו שפיר וכלה בברכה מקריא תדע דכניסה לחופה הוא העיקר ולא הברכות שהרי המארס את האשה וכנסה לחופה ולא בירך ברכת חתנים הרי זו נשואה גמורה וחוזר ומברך אפילו לאחר כמה ימים עכ"ל הרמב"ם ז"ל. ופי' ומשמע דמותר לבוא עליה אחר החופה אפי' שלא בירך ברכת חתנים וכן משמע מדכתב בראש הפרק והבא על ארוסתו בבית חמיו מכין אותו מכת מרדות משמע דוקא בבית חמיו אבל אם הביאה לביתו שהכניסה לחופה אעפ"י שעדיין לא בירך אין מכין אותו וזו כיון שכנסה לחופה וכתבו לה כתובה ובירך ז' ברכות אעפ"י שצריך לקדשה פעם אחרת לפי שאסור לבעול בלא קדושין מ"מ אין צריך לברך. ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא דאין הסדר מעכב שאם שדך אשה והכניסה לחופה ובירך ז' ברכות ואח"כ קדשה הרי היא אשתו לכל דבר אעפ"י שאין ראוי לעשות כן לכתחלה ודבר זה עצ"לע אבל בנ"ד שקדשה כבר אלא שטעו לומר שמקדשין בטבעת שאולה כזו הדבר ברור אצלי שאין צריך לחזור ולברך. עוד יש ראיה דמה נפשך אם הוא קודם שנשלמו ימי השמחה אי איכא פנים חדשות או שבת וי"ט הרי מברכין לו ז' ברכות ואי ליכא חד מהני או כגון שאי איפשר לבקש פנים חדשות הרי מברכין אשר ברא ששון ושמחה והיא ברכת חתנים ואם כבר עברו ימי השמחה שוב אין מברכין שלא נתקנו אלא על שמחת נשואין ואין כאן שמחת נשואין וכ"ש לדעת הגאונים שכתבו דמחזיר גרושתו מברך ברכת אירוסין ולא שבע ברכות משום דאין כאן שמחה ואעפ"י שאין זה מנהגנו כאשר כתבתי בתשובה אחרת מ"מ בנ"ד שכבר ברך ז' ברכות ולא גירש אותה אלא שנמצאו קדושי טעות כ"ע מודו דאין צריך לחזור ולברך והבו דלא לוסיף עלה:

שוב ראיתי שכתב כן מהר"ר ישראל סי' ק"א ע"ש: