שו"ת רדב"ז/שעא
שאלת ממני ידיד נפשי במי שהודה לחבירו במנה או הלוה לו מנה ואמר לעדים שיכתבו לו את השטר וקנו מידו ולא הספיקו לכתוב לו את השטר שנתעכבו קצת ימים וטען פרעתי אם הוא נאמן אי הוי כמלוה בשטר או כמלוה על פה ואת"ל שהוא נאמן לומר פרעתי ה"מ בזמן שאמר לעדים תחלה לא תכתבו לי את השטר אבל אם לא אמר להם כלום אלא סתם ובא לב"ד וטוען פרעתי מי מהימן או לא:
תשובה לדידי לא נפקא מינה מידי לפי שאני רגיל לפסוק דאין אחר קנין כלום ואינו יכול לחזור בו כלל וכותבין את השטר אע"פ שהוא עומד וצווח וכן דעת רוב הפוסקים ורבינו האיי ז"ל מכללם וכן העיד בעל מ"מ על סברת הרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות מכירה וז"ל ונ"ל מתוך דברי המחבר שהוא מפרש שלא קנו מידו כלום אלא שהוא עשאם שלוחין לזכות לאותו פלוני בקרקע ההוא ע"כ. וכן פסק הרשב"א והריטב"א ז"ל. וליכא למימר דלא פסקו הכי אלא גבי מוכר את השדה אבל גבי הודאות והלואות לא פסקו הכי דהא כל בעלי הסברא האחרת לא הביאו ראיה לדבריהם אלא מההוא דמוכר את השדה וכן כתבו התוספות והרא"ש ז"ל שהם בעלי סברא זאת בפרק זה בורר עלה דההיא דאמרינן הודה בפני שנים וקנו מידו כותבין וכתבו עלה ואע"ג דלא אמר כתבו דסתם קנין לכתיבה עומד מיהו אם רצה לחזור חוזר כדאמרינן בהמוכר את הספינה זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה ע"כ. וכיון דמשדה הוא הראיה ובהך דשדה כתבו בעלי סברתינו דאיירי בלא קנין אבל אם קנו מידו אינו חוזר ה"ה והוא הטעם בשטרי הודאות והלואות וכבר הארכתי בתשובה אחרת בזה. הילכך לפי שיטה זו אין מקום לשאלה שהרי אומרים לעדים לכתוב לו שטר ושוב אינו נאמן לומר פרעתי:
אבל לדעת בעלי השטה האחרת יש מקום לשאלתך לענין אם טען פרעתי או שום טענה אחרת שפוטר עצמו בה מגו דאיבעי אמר פרעתי. והנראה דאם הלך אל העדים ואמר להם אל תכתבו לו את השטר לפי שכבר פרעתי לו נאמן ובשבועה לפי שטה זו דהא לא מצי למימר שטרך בידי מאי בעי דמצי למימר לפיכך הקדמתי והלכתי אל העדים ומחיתי בהם כדי שלא יהיה בידך שטר: אבל אם לא הלך אל העדים ותבעו הלה בב"ד ואמר פרעתי לאו כל כמיניה דכיון דסתם לכתיבה עומד אי איתא דפרעיה לסהדי הוה אמר להו לא תכתבו ליה שטרא דהא פרענא ליה: ואם הוא מודה שהוא חייב עדיין אלא שאינו רוצה שתהיה מלוה בשטר אלא על פה לא נפקא מינה מידי דהא מצי למימר ליה הב לי מעותי או כתוב לי שטרא עלייהו וכייפינן ליה על זה ואפילו אי הוי מלוה לזמן מצי למימר ליה נתרציתי להאריך לו הזמן אלא ע"מ שיכתוב לי שטר וזה ברור הוא. הנלד"כ: