שו"ת רדב"ז/שסט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי במי שקדש אשה וכתב לה כתובה מן האירוסין וז"ל השטר בפנינו אנו חתומי מטה קדש פלוני את פלונית וכתב לה מעכשיו בתורת כתובת אירוסין שלש מאות פרחים זהב שליש בתורת מוקדם ושליש בתורת סבלונות ושליש בתורת מאוחר כניסה לחודש פלוני הדירה כדין תורה ושלא יקדש וכו' ובפנינו אנו עדים חתומי מטה נשבע פלוני בש"י לקיים כל הכתוב לעיל והכל שריר וקיים ע"כ עדיו פלוני ופלוני. וליום אחריו נתחרט וזרק לה גטה והיא תובעת כל מה שכתב לה והוא אומר שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה:

תשובה תנן בפרק אעפ"י שאמרו בתולה גובה מאתים ואלמנה גובה מנה אם רצה להוסיף אפי' מאה מנה מוסיף נתאלמנה או נתגרשה בין מן האירוסין בין מן הנשואין גובה את הכל ר' אלעזר בן עזריה אומר מן הנשואין גובה את הכל מן האירוסין בתולה גובה מאתים ואלמנה גובה מנה שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה. ואמרינן עלה בגמרא אמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כר' אלעזר בן עזריה וכן פסקו כל הפוסקים וטעמא משום דאזיל בתר אומדנא הילכך אי לא הוה כתב לה מעכשיו הדבר ברור שאין לה אלא מאתים אבל בנ"ד שכתב לה מעכשיו איכא לעיוני אי גובה הכל או לא ואיכא למימר דלא גביא חדא דאומדנא דמוכח הוא שלא כתב לה הסכום הגדול הזה מעכשיו אם יגרשנה אלא כך היתה כוונתו מעכשיו הוא משתעבד אם יכניסנה לחופה ויועיל לשון זה מעכשיו שאם יכניסנה וירצה לחזור בו ממתנה זו לא יוכל שכבר נשתעבד משעה ראשונה ופי' זה קרוב מאד בלשון ואפי' תימא דמשמע נמי דמעכשיו הוא משתעבד לה אפי' יגרשנה מן האירוסין הוי לישנא דמשמע בתרי אנפי ויד בעל השטר על התחתונה. ותו דבכל כתובת אירוסין הבאים לפנינו כתוב בהן בהדיא אם יגרשנה מן האירוסין יתן לה כך וכך בתורת כתובה מן האירוסין וזו כיון שלא כתב כך משמע שלא היה דעתו לכתוב הסכום הגדול הזה אלא אם יכניסנה לחופה. ותו מדכתב שליש בתורת מוקדם ושליש בתורת סבלונות ושליש בתורת מאוחר ומוקדם ומאוחר לא שייך אלא בכניסה לחופה שמקדים ונותן לה לקנות לה נדוניא והשאר הוא מאוחר לפי שאין נפרע אלא לאחר זמן אבל בארוסה לא שייך שהכל הוא מוקדם. ותו דשאלנו את פי העדים ואמרו שמעולם לא עלה בדעתם דמעכשיו משמע אם יגרשנה מן האירוסין ואם אין כתב ידם יוצא ממקום אחר פשיטא שהם נאמנים אלא אפילו כתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנין לעשות פי' לדבריהם כיון שאין בו הכחשה ולא ביטול תנאי ולא תוספת תנאי וכ"ש שהפירוש הוא מסכים אל הלשון ואל הסברא דלא שדי איניש כל הני זוזי בכדי. ותו כי דקדקתי מלשון הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"י מהלכות אישות המארס את האשה וכתב לה כתובה וכו' ואם מת או גירשה גובה עיקר כתובתה מבני חורין ע"כ. משמע דלאו מתורת כתובה גובה עיקר זה מדלא גבי ממשעבדי אלא כמלוה על פה וכן כתב הרא"ש ז"ל בהדיא וז"ל אחר שכתב לשונו של הרב ז"ל נראה שהוא מפרש שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה שהכתובה אינה כלום כל זמן שלא כנסה ומנה או מאתים גובה כמלוה על פה ומיהו אהני כתיבה דאית לה כתובה דהא איהו כתב בחיבורו דארוסה אין לה כתובה אם לא שכתב לה עכ"ל ואע"ג שאין זו סברת הרא"ש ז"ל מ"מ למדנו מדבריו כוונת הרמב"ם ז"ל שאנו רגילין לפסוק כמותו דאתריה דמר הוא וכיון דהויא כמלוה על פה דל מהכא שטרא כמאן דליתיה ועידי המלוה בעצמם אומרים שלא היה דעתם כשכתבו לשון מעכשיו אם יגרשנה מן האירוסין:

ותו דמאן לימא לן שלא היו נוהגין לכתוב בכל הכתובות וקנינו ממנו בלשון מעכשיו כאשר נוהגין עתה ואפ"ה קתני במתניתין כתב לה כתובה מן האירוסין אינה גובה אלא מנה או מאתים ואפי' תימא שהדבר ספק המוציא מחבירו עליו הראיה. ותו מדבעי רב אשי נכנסה לחופה ופירסה נדה מהו וסלקא בתיקו הילכך אין לה מנה או מאתים והכי קי"ל בכל תיקו דממונה וכן כתבו בהדיא הפוסקים והלא כיון שנכנסה לחופה מסתמא כתבו לה כתובה ומשתעבד משעת כניסה לחופה ועדיף טפי מנ"ד ואפ"ה אין לה אלא מנה או מאתים הכא נמי לא שנא. וזכור הכלל אשר למדנו ז"ל לעולם אומדין דעת הנותן הילכך אין לה אלא מנה אם היא אלמנה ומאתים אם היא בתולה. הנלד"כ: