שו"ת רדב"ז/שסז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי על איש ואשתו ובנו שהיו הולכים בספינה ומתה האשה והבן ולא נודע לנו מי מת תחלה האיש אומר האשה מתה תחלה ואח"כ הבן ויורשי האשה אומרים הבן מת תחלה ואנו זוכין בחצי הנדוניא שהיא כתובה כמנהג דמשק:

תשובה לא ביארת אם הם מטלטלין דפשיטא דהבעל נאמן במגו דאי בעי אמר לא נשאר מנדוניתה כלום שכך הוא מנהג דמשק לחלוק מאי דאשתייר מנדונייתה אלא אפי' הם קרקעות אפ"ה הבעל נאמן ועל יורשי האשה להביא ראיה מי מת תחלה לפי שהבעל יורש מדינא והם באים עליו מכח התקנה ומשנה היא נפל הבית עליו ועל מורישיו וכו' ב"ה אומר נכסים בחזקתן כלומר בחזקת היורשים ועל האשה וב"ח להביא ראיה שהאב מת תחלה וזכה הבן בנכסים ויש לנו ממה לגבות וא"ת יבואו עליו ממה נפשך אפי' שמת האב תחלה הרי ירש את אביו בקבר. הא לא קשיא שהבן יורש את אביו בקבר להנחיל ליורשיו ולא לפרוע חובותיו ואפי' כתב למלוה דקנאי ודאקנה אין קנין למת וכבר הארכתי בכיוצא בזה בתשובה אחרת והכא נמי לא שנא על יורשי האשה להביא ראיה ומ"מ חייב לישבע שהאשה מתה תחלה וא"ת הא קי"ל אין נשבעין על טענת שמא והכא יורשי האשה אין יודעין המעשה הא לא קשיא שכל טענת היורשים שמא היא ואפ"ה נשבעין עליה. ותו דכיון שלא היו יורשי האשה עמהם בספינה לא הוה להו למידע ואפי' שהבעל טוען ג"כ איני יודע נשבע שאינו יודע ונפטר כי הא דאמרינן מנה לי בידך והלה אומר איני יודע נשבע שאינו יודע ונפטר הא למדת שאפי' טענו יורשי האשה בריא לנו שהבן מת תחלה והבעל אומר איני יודע מי מת תחלה נשבע שאינו יודע ונפטר: