שו"ת רדב"ז/שנח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שיש לו בית ושכר אותה לשמעון ואח"כ מכר אותה ללוי אם יכול שמעון לקחת אותה מדינא דבר מצרא:

תשובה אין כאן דינא דבר מצרא שהרי אין לשמעון חלק בבית ולא בית סמוך לביתו אלא מטעמא אחרינא אין לוי יכול להוציא את שמעון מן הבית כיון שהוא דר בה והוא מוחזק ונותן דמיה כאשר נותן לוי והראיה מתשובת רבינו ישראל ז"ל סימן ש"י מסוחרים שנתאכסנו בביתו של ראובן ומכרו סחורה שיש בה ריוח וכתב דפליגי ראב"ן וראבי"ה אם זכתה לו ביתו או לא דראב"ן פסק דזכתה לו ביתו בכי האי גוונא וראבי"ה חילק דלא זכתה לו ביתו והרי הדבר ברור שכל מי שהוא מוחזק לא מפקינן מיניה כיון דהוי פלוגתא דרבוותא דמצי למימר קים לי כפלוני גאון ואומר לו תביא ראיה שהלכה כראבי"ה וטול וכן פסק רבי ישראל באותה תשובה הילכך בנ"ד נמי כיון ששמעון בתוך הבית אין לך חזקה גדולה מזו ומצי למימר זכיתי אני תחלה וקרוב אני לומר שאפילו ראבי"ה מודה בזה דבשלמא סחורה כיון דלאו בתורת קנין נחית לה לא זכתה לו אבל בנ"ד הרי שמעון נחית בתורת קנין להאי ביתא דשכירות מכירה ליומיה הוא וכן נ"ל דעת הרמב"ם ז"ל שכתב פי"ב מה' שכנים וז"ל השכירות אין בו דין בן המצר וכתב עלה מ"מ דק"ו ממשכנתא שאם הבית ממושכן אצלו אין בן המצר יכול לסלקו ודכוותה במי ששכר בית אין בן המצר יכול לסלקו והשתא אתיא ק"ו אם בן המצר שמסלק את הלוקח אינו מסלק את השוכר כ"ש שהלוקח לא יסלקנו ואעפ"י שהטור נראה שלא הבין כן בדברי הרמב"ם ז"ל אלא דברים כפשוטן שאם בא להשכיר לראובן לא יוכל בן המצר לומר אני אשכיר אותה מ"מ מודה הוא בנ"ד כיון שהשוכר דר בתוכה ורוצה לקנות הוא קודם ואפילו לבן המצר דלשוכר נמי איכא טעמא בזה: ומיהו אם שמעון עדיין לא דר בבית אלא שכר אותה ממנו ושוב מכר אותה ללוי זכה לוי בבית אחר שיושלמו ימי שכירתו של שמעון:

וכן הדין שבחזקות שלנו שיש במצרים כי החזקה במקום קנין עומד מכח התקנה הקדומה. ואם מכר חזקת הבית לאחר מי שדר בה קודם. ואם הבית של עכו"ם ומכר אותו לראובן ושמעון דר בה שמעון קודם מטעם שאמרתי ותו שהרי שמעון מפסיד חזקתו אם יקנה אותה ראובן ולא שייך הכא טעמא דאריה אברחית לך שהרי ראובן יוציאנו היום ולמחר ומה יועיל לו הברחתו ואפי' יקבל עליו ראובן שלא יוציאנו מן הבית סוף סוף הרי מפסיד חזקתו והעכו"ם הוא ניחא ליה:

הנל"ד כתבתי.