שו"ת רדב"ז/שנג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שנתן מעות לשמעון לקנות סחורה להוליכה למקום אחר והיו ביניהם תנאים ונכתבו על הענין ג' שטרות א' ביד ראובן וא' ביד שמעון וא' ביד שליש ונמצאו השטרות מחולפים בתנאים כי טעה הסופר באחד מהם ויש חילוק דין כפי הלשונות על אי זה שטר מהם נסמוך:

תשובה התורה אמרה אחרי רבים להטות ואם השני שטרות בסיגנון אחד יתבטל השלישי יהיה ביד מי שיהיה דהא קי"ל בכל דינין שבתורה אחרי רבים וכן כתב הרשב"א ז"ל לענין ס"ת שנמצאו מחולפים נתקן אותם אחר הרוב ויליף לה מהך דאמרינן דמצאו בשנים כתוב מעונה אלהי קדם ובאחד כתוב מעון ביטלו את האחד וקיימו את השנים הכא נמי לא שנא. ואם אין שנים מהם מוסכמים מסתברא לי שיש לסמוך על השטר שהוא ביד השליש דבכל אחד מהנך איכא למיחש שמא זייף ואפילו ליכא למיחש לזיוף מ"מ איכא למיחש שמא כל א' הטעה את הסופר או הסיתו לכתוב לתועלת והסופר חשב שאין חילוק בין הלשונות לפיכך יש לסמוך על השטר אשר ביד השליש ואם אין שם אלא שני שטרות ויש חילוק לשונות בהם המוציא מחבירו עליו הראיה ואם אין שם ראיה דל מהכא שטרי דהוו כמאן דליתנהו ונשבע שלא היה התנאי כך אלא כך כמו שכתוב בשטרו ונפטר:

הנל"ד כתבתי: