שו"ת רדב"ז/שנב
שאלת ממני אודיעך דעתי למה אסר הכתוב אם חמותו ולא אסר אם אמו והלא הדברים נראין ק"ו דור ג' שבאשתו שבא ע"י קדושין אסור דור שלישי של עצמו לא כ"ש שהיה ראוי שיהיה אסור:
תשובה קושטא דמלתא הוא דאין אומרים בעריות ק"ו שכך גזר הקב"ה שזו תהיה מותרת וזו אסורה אפילו לפי דבריך איכא למיפרך מה לשארא דאשתו שכן בשריפה תאמר בשארא דידיה שכן בסקילה דקי"ל אמו בסקילה וכיון דאית בה צד חמור לא ילפינן מינה והכי פריך בהדיא בפרק אלו הן הנשרפין ואפילו למ"ד סקילה חמורה הא קי"ל דאין עונשין מן הדין וכיון דלא מצית למילף מינה שתהיה בשריפה אף איסורא נמי לא נילף מינה: ותו דקי"ל דאמרינן דיו לבא מן הדין להיות כנדון ומה אם חמותו בשריפה אף אם אמו בשריפה ונמצא אמו בסקילה ואם אמו בשריפה ולמ"ד שריפה חמורה איכא למיפרך אמו בסקילה אם אמו בשריפה והכי פריך התם: ולאביי ניחא טפי דתרי קראי סתם אמך היא משום אמו אתה מחייבו ולא משום אם אמו הא מיעטא קרא דלא נילף לא בק"ו ולא בג"ש. ואם אתה שואל טעם לכתוב אע"פ שאיני מחויב בזה מ"מ אכתוב לך דעתי כי לא אסר הכתוב אלא הדבר המצוי ונפש אדם מתאוה לו אם אמו דאפליג דרא טובא לא אסר הכתוב דלא שכיח שיתאוה לה אבל אם חמותו משכחת לה שיהיה גדול ממנה ויתאוה לה כיצד הרי שהיה הוא בן מ' שנה דנשא אשה בת י"ג שילדתה אמה מבת י"ג נמצא הגדולה בת ל"ט שנה נמצא הוא גדול ממנה שנה ויתאוה לה לכך אסרה הכתוב מה שאין כן באם אמו ובלשון הזה כתבה המאורי ז"ל:
ותמה על עצמך היאך איפשר שאם אמו אינה מן התורה ואם אמה של אשתו מן התורה ירדה תורה לסוף דעתן של בריות ומה שהוא מצוי לחטא הפליגה באיסורו יותר. ואמו מ"מ מתוך שמצוי בקטנותו להיות עמה בקירוב בשר הוצרכה לכתוב עונשה שהרי מבן תשע נתחייבה היא בהעראתו ובכמה דברים סמכה תורה על מביני סתריה עכ"ל. וא"ת כיון דאיכא ג"ש ומשמע דמופנה היא מדילפינן מינה שאר הבא ממנו משאר הבא ממנה ולא פרכינן מה לשאר הבא ממנה שכן אם אמו אסורה תאמר בשאר דידיה שאם אמו מותרת:
ועוד למ"ד שריפה חמורה מה לשאר הבא ממנה שכן אמה בשריפה תאמר בשאר הבא ממנו שכן אמו בסקילה אלא ודאי מדלא פרכינן הכי משמע דג"ש מופנה היא דלמדין ואין משיבין וא"כ קשיא טובא דנילף מהאי ג"ש דאם אמו אסורה: ואע"ג דיש להשיב עליה אין משיבין ובשלמא לאביי דמעטיה קרא בהדיא אמך היא ניחא אבל לרבא דמסיק דבין למ"ד דון מינה ומינה ובין למ"ד דון מינה ואוקי באתרא לא מצי למילף משום דאיכא למיפרך קשיא דנהי דאיכא למיפרך למדין ומשיבין. תשובת דבר זה למדתי מדברי הר"ן ז"ל משום דעיקר ג"ש דהנה הנה זימה זימה אוקימנא לה לבת בנו ולבת בתו מאנוסתו שהם בשריפה כמו בת בנה ובת בתה ובתר הכי לא מצינן למילף איסורא לאם אמו מאם אמה מכח הג"ש דאיכא למיפרך מה לאמה שכן בשריפה וכו' משום דלא אמרינן למדין ואין משיבין אלא כדי לקיים הדרשא לעקר הג"ש אבל לאחר שיצא ממנה דין אחד אין לרבות בכח הג"ש דין אחר כל היכא דאיכא למפרך. עוד איפשר לתרץ דרבא לא אפירכא קמא סמיך אלא אקושיא בתרא דקאמר ועוד מה היא לא חלקת בה בין אמה לאם אמה אף הוא נמי לא תחלוק בו וכיון דאיכא למילף אם אמו לשריפה ואיכא למילף לסקילה אפילו איסור נמי לא תילף מינה ואפ"ה התירוץ הראשון עיקר והוא כלל אמיתי נכון:
הנל"ד כתבתי: