שו"ת רדב"ז/שנ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

שאלת ממני אודיעך דעתי על ראובן ושמעון אומנים שנשתתפו באומנותם וקנו מידם אחר כך אמר ראובן אני מוחל לך השותפות ונתרצה שמעון ולא קנו מידם ואח"כ נתחרט ראובן ושמעון אומר כבר מחלת השותפות ומחילה אינה צריכה קנין:

תשובה קושטא הוא דמחילה אינה צריכה קנין ה"מ מחילת ממון או מחילת שותפות ממון כגון שהטילו לכיס שנשתעבד הממון לשותפות ומחילה זו אינה צריכה קניין אבל שותפות דנ"ד לא נתקיים אלא מדין שכיר ופועל וכיון שכן לא נמחל השעבוד באמירה לבד דהא מדמינן פועל לעבד עברי בפ"ק דקדושין והתם אמרינן דע"ע גופו קנוי ולא זכי בנפשיה באמירה בעלמא ה"נ לא זכי השומע בעצמו באמירה בעלמא אא"כ קנו מידם ואע"ג דקי"ל פועל חוזר אפילו בחצי היום דכתיב כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים הנ"מ בלא קנין אבל אם קנו מידו אינו יכול לחזור בו. תדע דנשתעבדו מדין שכיר ופועל דהא קיי"ל אין אדם מקנה דבר שלבל"ע וריוח האומנות עדיין לא בא לעולם ובמאי קני ליה א"ו מדין שכיר ופועל נשתעבדו וזה ברור. והנראה לענ"ד כתבתי: